אני זקוקה לפינה השקטה שלי, בה אף אחד לא שופט אותי.
הפלטפורמה הזאת בשלבי גסיסה וזה כל כך חבל לי...
זה יהיה הבלוג האחרון, עד שאתבגר או עד שיסגרו לנו את ישרא.

אני סטודנטית בת 22 וממלצרת כדי לשמור על חשבון הבנק שלי מאוזן.
(מאוזן בין מינוס ל0 לפלוס קטן ושוב למינוס)
בן הזוג שלי בחמשת השנים האחרונות הוא קצין קרבי, אנחנו מתראים בערך פעם בחודש.
הוא אמור להשתחרר בעוד כ-10 חודשים ואני חושבת שבעקבות הציפייה לשחרור העובדה שהוא לא בבית מקשה עלי אפילו יותר.
אני נאבקת בהפרעות אכילה מאז שאני זוכרת את עצמי, ירדתי 50 קילו (עוד בן אדם בערך) ומשתדלת להיות יציבה. עליתי מ60 ל65 מאז השחרור ואני צריכה לקחת את עצמי בידיים ולחזור ל60 לפני שהמצב יהיה בלתי נסבל בעיניי ואשקע בזה שוב.
אין לי כשרונות. אני לא מנגנת על שום דבר ואני לא יודעת לצייר.
אני חושבת שאני גם לא יודעת ללמוד כמו שצריך, אבל בינתיים מצליח לי וזה מה שחשוב.
אני אוהבת מוזיקה ושקט. אני אוהבת לשכב במיטה עם אוזניות, בבועה שלי.
יש לי הרבה קעקועים ואין לי פירסינג בכלל. אמא כועסת אבל לדעתי כבר עברתי את הגיל שלגיטימי לשאול אותה על דברים שאני עושה עם הגוף שלי.
יש לי הרבה חברים על הנייר אבל אני מרגישה מאוד בודדה.
כנראה בגלל זה אני שוב מוצאת את עצמי כאן, כותבת שטויות על גבי דף העריכה הזה.

אני סאן (פאן עם סאן חה חה) וטוב לחזור.

בא לי חברים מגניבים

ונסיעות ארוכות

ולגלגל סיגריה ולשבת על הדשא ולצחוק עד שכואבת הבטן.