אחד שכנראה ימות לבד

פעם בניתי חומה

זה היה אחרי שז' שברה לי את הלב.

כזו שהפרידה את עצמי מהעולם בחוץ

וככה יצרתי הפרדה

כשבעולם בחוץ נמצאים הגוף והמוח שלי

ובתוך עצמי נשאר הלב

וככה היה לי טוב

הייתי אדיש לכל דבר

לא מתעצבן, לא מתרגש, לא משתמח (זה בניין התפעל לשורש ש.מ.ח, המצאתי הרגע)

נשארתי אני בפנים

וההוא בחוץ, עם המבט החלול והפרצוף הקבוע.

ואז האקסית הרסה את זה

ואז היא גם הלכה.

וכמה שאני מתגעגע לזה

להרגשה הזו

או יותר נכון, לחוסר ההרגשה הזו

כמה שאני מתגעגע לא להתרגש ולא להתעצבן מכל דבר

ולא להיות על סף התמוטטות עצבים וקריסה נפשית.

יש מישהי שמוכנה לפגוע בי, כדי שאני אקים שוב חומה?

אני אסלח לכן (מתישהו)

רק

בבקשה

בבקשה

להפסיק להרגיש.

זה כואב יותר מדי......