ישרא-בלוג לא עובד טוב ב-Google Chrome. ובכן, בגרסה שאני זוכרת לישראבלוג, עדיין לא היה כל-כך Google Chrome כדי להכריז עליו כאתר לא בטוח ולחסום כל אפשרות להסיר את החסימה השרירותית הזו. היי, זוכרים שהאינטרנט היה מקום חופשי? איזה כיף זה היה?
האמת שבדיוק אתמול שהייתה לי שיחה עם אשתי על זה, העזתי לכתוב בפייסבוק את המילים "Fuckin' lesbians" בתגובה-לתגובה על איזה וידוי בוידויים הלסביסיים. ככה זה כשכבר נשואים באושר, מסתבר, צריך לקרוא על דרמות של אחרים. בכל מקרה, פייסבוק מהר מאוד החליט להכריז על התוכן ששמתי אני, הנשואה לאישה (ובואו - הוא יודע), כתוכן הומופובי ולא הולם ויש להסירו. ג'יזס, אפילו מקום לסרקזם לא נשאר באינטרנט הזה.
הקטע האחרון פה נכתב אי-שם ב-2018, אבל מאז המשכתי לכתוב בעוד כל מיני מחוזות אפלים באינטרנט. בלוגר, וורדפרס ושאר שקרים. יש בהם יותר אפשרויות, אני לא אשקר, אבל שום-דבר לא יכול להחליף את התכנות העדין של כתיבה מימין לשמאל בלי שהסמן כועס עלייך שאת כותבת מהצד הלא נכון. ברצינות, וורדפרס, ציפיתי ליותר. כנראה שבאמת אין כמו בבית. זה לא אומר שהכי טוב בבית. אולי, פשוט, הכי ספציפי?
אני מרפרפת על ההיסטוריה - כדורים, אקסיות, אמא מטורפת, בת מטורפת, בכללי טירוף הוא חלק מהותי מהסצינה פה. אני מנסה להבין מה היה התהליך שעברתי כדי לצאת כביכול מזה, אבל אז נזכרת שלפני קצת פחות משנה הייתי מאושפזת בפסיכיאטרית ב', תל-השומר, ושלפני קצת פחות משנתיים אובחנתי עם עוד אבחנה חדשה ונוצצת (CPTSD), וחושבת לעצמי - הכל בדיוק אותו הדבר. אבחנה אחרת, טיפול אחר, סמים אחרים. אבל הטירוף? הטירוף תמיד נשאר.
עד האבחנה הבאה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Penny For Your Thoughts