לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כל מה שמתחת לפני השטח. האמת הנסתרת... ואני - כמו הסרטן שאני... רכה מבפנים, קשה מבחוץ. בחיפוש עצמי תמידי (המוצא הישר יבוא על שכרו). חולמת חלומות ללא תקנה, שבירה. © כל התכנים מקוריים. הזכויות שמורות לי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2016

באמת


(28.9.2008)

 

ילדה קטנה, את חולמת
על משהו שלא קיים,
על אמת רחוקה ואחרת -
על גן שנעלם.

 

ממיסה לבבות משוקולד,
דורכת על לבבות של זכוכית.
ורק לב אחד ממתכת 
יזכיר לך שאת אמיתית.

 

תני לשיירה להמשיך,
תני לזאבים לילל.
לרעש בליבך תני לגווע
ובעיני עצמך נסי להסתכל.

 

נכתב על ידי underground calls , 14/2/2016 10:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האודיסיאה שלי


(19.9.2008)

 

הגיעה העת לצאת לדרך.
לקחת את תרמיל חיי ולצעוד קדימה.
לארוז בו מהות, רגשות, תקוות.
הפחדים מבקשים להיכנס. החששות גם הן מתחננות...
"קחי אותנו, נעזור לך, בלעדינו לא תדעי מה צפוי לך... ממה להיזהר".
אני מסתכלת עליהם וחוככת. קשה להיפרד מחברים ישנים.
אבל אני מחליטה לוותר... כמוהם יש הרבה בדרך. 
והם כמו ילדים קטנים, ירצו לעצור להפסקות מרובות מדי – שלא מתאימות לי עכשיו.
אני אורזת איתי גם הצלחות מתוקות בקופסת סוכריות קטנה,
כדי שכשהטעם יהיה מר מדי – אוכל לקחת אחת ולחזור לעצמי.

 

אני יוצאת לדרך...
בתולה באופק זונה במהותי,
זונה של אהבה בדרכי,
נרקומנית של דלתות מסתובבות.
אבל האוניה הזו, שישבה בנמל האניות האבודות זמן לא מבוטל כשהיא כבדה ומסורבלת – האוניה הזו השאירה בנמל העצוב מטען חורג שקיבע אותה במקומה.

 

ועתה מישהו זרק בה קצת צבע, הבעיר בה פחמים.
נתן לה תקווה.
פתאום הבינה שהכבלים שקיבעו אותה למזח, הם כבליה שלה. בלבד.

 

הגיעה העת לצאת לים ולהרים עוגן.
הים לא הבטיח שיהיה רגוע..
בעצם מהותו הוא רחב ידיים וכל כך לא צפוי.
לעיתים יהיה סוער, לעיתים חלק כמראה,
וכל עת כזאת תיצרב בנשמתי כחלק מהמסע הנפלא הזה.

 

נוסעים ירדו ויעלו – כטבען של האוניות, יתחלפו כטבעם של מסעות.
ולא אקבע יעדים, שכן אם אבחר שרירותית בנמל מסויים – אפספס אחר. ואחמיץ את המטרה שלשמה יצאתי.

 

וכמו בדרך לאיתקה – אוהב את הדרך. הדרך שלי  - מסקרנת, נפלאה, לעיתים בטוחה ולעיתים מסוכנת.
ואשר בסופה, כשתעגון האוניה למודת המסעות בנמל מבטחים – כל בדל מהדרך הזו יהיה ניכר בה.

 

יומן מסע מתחיל.

מהיום..

 

יש התרגשות באוויר, גם אתם מרגישים אותה?

 

נכתב על ידי underground calls , 14/2/2016 10:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דלתות מסתובבות


(18.9.2008)

 

דלתות מסתובבות, כאלה, לא יציבות.
לא נשארות על מקומן בשקט....
כאלה אני אוהבת.
דלתות מסתובבות שבכניסה אף פעם לא תדע מאיפה תצא.

 

זה הריגוש בדלתות מסתובבות.

 

אני מכורה לדלתות כאלה,
הרגשת האדרנלין האדירה, 
כמו מתקן בפארק שעשועים.
להיכנס לדלת, להסתובב ולעוף איתה.
רחוק מקו הדמיון...

 

למרות שדלת מסתובבת לא תמיד מכניסה אותי פנימה,
בדרך כלל היא מוציאה החוצה במהירות גדולה אף יותר.
ואז שוב אחפש דלת כזו,
כמו ילד שיורד מרכבת הרים ומחפש שוב את התור. למרות הכל.
מה שמאחורי הדלתות האלה הוא כל כך אוורירי ומושך...

ולא משנה כאב הנפילה שלאחר סיבוב מהיר במיוחד.

 

לצערי, אין לי את הסבלנות כרגע לדלתות נייחות ויציבות,
הן משמימות, שוממות, משעממות.
אין תזוזה, אין אדרנלין.. פשוט אין.
אפור, זקן ומדכא.
הזמינות שלהן מפחידה אותי.
מה שמאחוריהן מעלה אבק. מחניק מיושן.

 

אני רצה למרחקים קצרים,
ככה טוב לי עכשיו.

אני חושבת...

נכתב על ידי underground calls , 14/2/2016 10:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  underground calls

בת: 43

תמונה




40

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לunderground calls אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על underground calls ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)