(או בשבח העירום )
 
כל פעם שאדם נחבל בעין, נשארת צלקת ברישתית. אחת ועוד אחת ולאט לאט הראיה נפגעת והצלקות מכסות את הרשתית כולה.
 
גם לב
 
אנחנו נפגעים, ננטשים, נבגדים, מתאכזבים וכל פעם מצטברת קליפה חדשה, כמו טבעת שנתית בקליפה של עץ. והמועמד החדש צריך לעבור דרך ארוכה יותר אל הלב שלנו. ליפול במלכודות של אנשים אחרים, לההרג במקומות שפעם הכאיבו לנו, לטעות .
 
יש ספר מד"ב ישן שנקרא איש במבוך /סילברברג. הגיבור, עקב מגע עם ישות זרה , משדר את עוצמת רגשותיו כלפי כל מי שנמצא בחברתו ומעורר דחיה וגועל. הוא נמלט לכוכב עתיק אשר יש בו מבוך חוצני רווי מלכודות, נכנס פנימה ומתגורר שם. על אנשים שבאו לחלצו משם (מסיבות אינטרסנטיות לחלוטין) , לעבוד דרך כמה איזורים רוויי מלכודות תעתועים שסופן מוות. רובוטים ובני אדם נשלחים ומוקרבים על מנת שמאוחר יותר יוכלו לפגוש את הגיבור ולבקש ממנו את שבאו לבקש.
 
ככל שהאדם עמוק יותר, ככל שהקשרים שלו היו משמעותיים יותר, כך ההגנות שלו יותר קשיחות. כך הוא עמוק יותר בתוך השבלול שלו. וכך קשה יותר להגיע אלייו. וגם אם יש מי שמנסה, כי הרי אדם כזה הוא יהלום מלוטש חלקית למכיריו, הרי שדרך היסורים אליו תגרום לכל נסיך לחפש לו נסיכה בלונדינית יותר קלה. אלה שלא שואלות למה. (היי אל תעלבו לי. זהו סוג של אכסיומה - בלונדינית קלה. לא אמיתית - מטפורית)
 
שנים בניתי לי מבוך, שאלות קשות למי שרוצה אותי, מבחני אינטליגנציה, רגישות וידע כללי שאף אחד שהוא לא אני לא יכול לעבור אותם. מי שכושלת במבחן אחד עוברת מייד לרובריקה 2, צעצוע. עכשיו בואי נראה כמה את יכולה לאהוב אותי בלי שאפתח אליך (ובסוף בנאום האולטימטיבי - זה לא את זה אני.. )
 
כל אחת שאהבה אותי לא הוסיפה לי גובה, אלא קליפה חדשה של ציניות. כח, אבל בכיוון הרע. גובה מעל מישהו לא גובה ביחד עם.
 

 (מזכיר למישהו את ז'וסטין? לא בטעות)
 
בשלב הזה של ההגנות אנחנו עוברים למשחק מסוגנן. שליטה.
חלק לוקחים את זה לכיוון של סובלימציות - עבודה, קריירה, נישואים ומשפחה לאישה/גבר הנכון. להרגיש בטוח.
חלק לוקחים את זה למחוזות קצת יותר אפלוליים - BDsM   על צורותיו השונות, לנסות להגיע לריגוש גבוה יותר עמוק יותר מתחת לשכבות שלנו, ולו על מנת להרגיש את העונג שהיה פעם בריגוש של אורגזמה עם אדם שאתה אוהב.
 
זה מעגל
 
בלי דחיפה החוצה לא יוצאים ממנו.
 
 
דמינו לכם את ישו כמו שמתואר בספרות הרומנטית, הגבר העדין הקורן המואר עם ידיים פתוחות ולחי מושטת. למה הוא מהוות אטרקציה למליארדי אנשים.
תתעלמו מהדת שלו, קחו רק את הדמות.
 
הוא לא מפחד
 
הוא יודע מה הולך לבוא עליו ולא מפחד
 
פתוח לחלוטין , חשוף, ערום , ויפה כך.
 
 
הדרך שלי כללה נסיונות בכל ההגנות . משחקי שליטה וירטואלים ולא וירטואלים. שליטה, ואיבוד שליטה, על תקן של לתת תמורת ... לותר ל... לשלוט על .. הניסוח האהוב בסצנה זה "להתעלל" .
במה את נוגעת בפנים אצלך כשאת מתעללת במישהו? משהו לא טוב בזה כשמסתכלים על זה ככה.
מה עושה טוב בלהשאיר שריטה על מישהו , בפנים. בלהביא מישהו לעונג אלוהי ולהשאר בחוץ, בשליטה.
אתה חש את העונג שלה בראש שלך, אתה מקבל את זה ככח. אתה שולט בעונג שלה מבחוץ  = אתה גודל.
זה עונג ענק ואולי יש אנשים שלא יכולים להגיע יותר גבוה וזה נפלא בשבילם.\

לי, כמסקנה סופית (בינתיים), השיטה הזו לא עובדת יותר.

אני צריך לתת. כך אני גודל מלתת עונג, מלתת מבלי לבקש דבר. מלתת אנרגיה לאנשים שזקוקים לזה. מלתת כח לאנשים שצריכים את העזרה הזו.

מלתת אני גודל.

מתי פעם אחרונה הייתם ערומים ליד מישהו/י, בלי מבוכה. בלי לתת לזה אסוציאציות של סקס.
מתי  חיבקתם בן אדם אחר בתוך העירום הזה (שיכול להיות מנטלי לגמרי ולא פיזי , אם כי אני חושב שהשילוב של השניים הוא המושלם) .
עירום כזה, הוא נקודה של כח ולא של חולשה. מי יכול עליך כשאין לך סודות .
הרבה פחות אנרגיה צריך להשקיע בקיום כל מערכות ההגנה, השקרים וההסוואות.  

היום אני פריק של אמת. בלי סודות, בלי שקרים, בלי חישובים. 

וכאן, אני מסוגל להיות אני. אבל שימו לב, גם בחוץ אני במצב קרוב למצב שלי כאן.

בלי שקרים

בלי מסכות

בלי לשקר לילדים

ויגידו לי אנשים פה (בהנחה שמישהו קורא את הפוסט הזה) אתה לא אומר אמת בזהות שלך (שם). אתה לא מספר על חלק מהאמת שלך (מקצוע) . אתה לא מיידע אנשים חשובים לך בכתיבה הזו (האישה) . ויש עוד דבר או שניים .

ועדיין אין לי תשובה מלאה.