אני אוהב את הבלוג שלי.

אמת, אני כותב בו בעיקר ארוטיקה. זה מה שנשאר לי כשאהובתי הלכה ממני (בינינו אני הלכתי ממנה אבל .....) , ואין לי כמעט אהבה לכתוב. אז אני מסתפק בארוטיקה צרופה . זה מגרה, זה חם, זה גם משפר לי את הדמיון כשאני הולך לאונן בין הערבים שאני מקבל מהחוקית שלי. (לא. לא לכתוב על זה. תעצור כאן. טוב?) . מה לעשות , על מחשבות אי אפשר לקחת אותך אל הרב.

עצוב לא?

יש ימים שאני מתגעגע לאהבה שלי. יש ימים שאני מתגעגע לסקס המטורף שהיה לנו. זיונים עם כל מני טעמים, עם שירים ברזילאים שבשבילי הם עד היום ארוטיים. עם ריחות של זיעה ואהבה ותשוקה מתפרצת מעורבת בקולות שאם הינו מתעלסים בבית כבר השכנים והמשטרה היו מתערבים.

היום אני עדיין חרמן. אבל המצב שלי הרבה יותר שקט. רק כאן אני מרשה לעצמי לכתוב. אם בגלל שכמעט אף אחד לא נכנס (סליחה לקורא הבודד שלי), אם בגלל האנונימיות, שכעת היא הרבה יותר אמיתית (אז כולם בבלוגיאדה הכירו אותי. נפגשנו לא פעם עם כמה וכמה אנשים. סעדנו איתם את הסוד שלהם, שלנו.) היום הבלוגיאדה היא מקום הרבה יותר שקט.

האמת? זה עצוב.

אז אני כותב כאן ארוטיקה, שזו מילה יפה לפורנוגרפיה עדינה.

האמת? אני מתגרה הרבה יותר מסיפור ארוטי קצר מאשר מסרט כחול. כאן אני נכנס לראש של הבן/בת אדם וקורא את התחושות שלהן, את הגירוי שלהן. את העומק של הרגשות בתהליך הגירוי ועד לגמירה. ולמה אני נהנה יותר מכתיבה ארוטית נשית ? בגלל ששם כתובה יותר התחושה והראשוניות והמגע יד מלטפת על הנקודה ההיא ברגל שעושה לי טוב. זה עדיף מבחינתי על "זיון מהיר וקצר שהיא מודה לי על הנפלאות שנתתי לה עם כלי זיני הענק" . זה מביך אותי וממש ממש לא מגרה. מנסיון , כאשר הייתי בתול כתבתי כאלה סיפורים. לא בדיוק ידעתי (ואני לא מתיימר לדעת גם היום. מה אני יודע ואוהב זה את האי יכולת לדעת איפה לדעת באישה ומתי. אבל איזה כיף לחפש???) איפה לנגוע ומה לחפש. אז כתבתי לטווח זמן של 7 דקות סיפורים שמהללים את כישורי המועטים.

בכתיבה נשית, גם כאשר מדובר על כתיבה לסבית, יש עדיין יותר עומק מכתיבה גברית (עם כמה יוצאי דופן) .

מבחינתי, כגבר, אין הרבה מסתורין בגבר אחר. מה שהוא אומר זה מה שהוא מתכוון.

באישה (ואני לא יודע את בגלל שאני גבר הסיבות אינן ברורות לי או שאולי למרות שאני גבר אין בזה הגיון בשבילי . אבל... זה כל הכיף באישה:)