לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My name is Ozymandias, king of king: Look on my works, ye Mighty, and despair! Nothing beside remains ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2016

רוקדת - (סיפור אירוטי) - מנקודת מבט נשית


 



באתי עם אמיר למועדון להתפרק קצת, לשכוח חובות וויכוחים ורק לצלול אל תוך המוסיקה. בחרתי מועדון ריקודי שנות ה 80' כדי שלשירים יהיה קצת יותר משמעות. אמיר ירקוד איתי במהלך הערב אבל אני לא אהיה איתו, אני רוקדת איתי . אמיר נהנה מהמוסיקה ורוקד לא רע אבל אני זקוקה להזדכחות הזו שהמוסיקה עוברת בתוכי ומותירה אותי נקיה. הוא גם נהנה מהחרמנות שלי אחרי לילה של ריקודים . הסכמה הדדית.



מועדון אפלולי, לא גדול. מוסיקה בדציבלים נסבלים ואני מתחילה לתדלק. שנים שלשה ארבעה שוטים של יגר נותנים לי את
התנופה להתחיל לרקוד. הרחבה די חשופה והצהובכחול מהבהב שולט ואני עם עיניים עצומות מתחילה עם דייר סטרייטס. האלכוהול מעלה בי את הטמפרטורה והבאסים מתחילים להתנגן בי בבטן ולהדהד לכיוון הרגלים. בינתים הקצב שלי איטי. אמיר חוזר עם בירה ורוקד מולי ,
עסוק יותר בבירה ופחות במוסיקה. אני מחייכת אליו ועוצמת עינים. הוא מכיר אותי כבר שנתיים, אני עם עצמי עכשיו.



 

המוסיקה מתחלפת, מתגברת, מתחזקת. ואני נעה מהר יותר ומהר יותר. הכאב ברגלים הגיע והלך ועכשיו אני בקצב. רוקדת על מטר אחד בתנועות קטנות. אמיר נמצא מולי ומדבר עם חברים וגם שומר עלי שלא אמצע עצמי רוקדת עם אחרים. הרחבה כבר מלאה אבל לא צפופה מדי
ואני עם עצמי משמאל לבמה. הדי.ג'י. יודע שאני שם וכבר תפס לי את העין לרגע והוא מכתיב לי את הקצב - צעיר אבל לא יותר מדי טכני. נותן לי מוסיקה שיש בה לא רק קצב אלא גם תנועה. השמלה שלי, שחורה - אדומה אבל לא זנותית במיוחד, זו שאני אוהבת ללבוש לריקודים גם כי היא מאווררת וגם כי היא מתנחשלת יפה בסיבובים, כבר מתחילה להיות ספוגה בזיעה שלי.




כשפתחתי עיניים לרגע הוא היה מולי. כבן 30+ לא גבוה לא נמוך, רזה למדי ועם חיוך יפה. לא חתיך או משהו. הוא נע בקלות והקצב שלו היה טוב. אמיר היה בצד מעשן עם חברים על הבירה השלישית שלו. חייכתי, עצמתי שוב את העיניים והמשכתי לרקוד. המוסיקה האיטה
קצת, ונכנסה לקצב עם קיס של פרינס. חומר ישן אבל טוב. פתחתי עיניים וראיתי אותו צולל לתוך המוסיקה. עיניים עצומות וגוף מהדהד הוא רקד עם עצמו כמו שאני עושה. היתה איתו משהי אבל הוא רקד לבדו, זורם על הרחבה כשהצבעים הפכו לכתומים יותר . החולצה
השחורה שלו היתה כבר לחה והקהל פינה לו ריבוע של מטר על מטר והוא רקד בתנועות חסכניות אבל רחבות את המילים של השיר, לא רק את המוסיקה. אהבתי לראות איך הוא משנה את הריקוד בפזמון וחוזר לקצב לבית השני, מחייך למילים של פרינס וכולו טבול במוסיקה . פתאום הוא פקחעיניים אל תוך העיניים שלי ופיספסתי פעימה. הוא חייך וזה היה עמוק מדי.



 


השיר התחלף ל  Come on alline והוא החל לרקוד מולי, מגשש. עיניים נעוצות בעיניים ורק המוסיקה נוגעת בינינו. חגים במעגל אחד מסביב לשני אחוזים רק במבט ובמוסיקה. שומרת ממנו מרחק קבוע, צעד אליו וצעד הצידה והוא חוזר אחרי , כמו רקדן טוב הוא קולט את
הדינמיקה ואנחנו מתחילים לשחק. כמו ריקוד טיכסי של ציד בשבט פרימיטיבי אנחנו מתחילים ליצור מעגל ולסמן טריטוריה. כל אחד חודר לשניה , לצעד קצרצר, לשטח של האחר קורא תיגר וחוזר אחורה. הזירה מסומנת, והנחיריים שלו רוטטים בהנאה. אני בטוחה שגם שלי.



הקצב מתגבר וגם הווליום, הדיג'י קולט אותנו ומספק את הבועה. עכשיו יש את its raining man של ארתה ואנני לנוקס. בכלל המוסיקה משתנה לקצב הריתמי של מוסיקה שחורה. החולצה שלו רטובה מקדימה, אבל לזיעה שלו יש ריח מתוק. המוסיקה פועמת בי בכל הגוף באדרנלין מטורף ואני מחורמנת פחד. אני יודעת שהריקוד שלי משתנה כשאני מחוממת, חתולי יותר מבליט יותר, אולי גם יותר עדין . הוא רואה את זה בעיניים
שלי, הוא גם רואה שאני מדברת אליו עם השדיים שלי.  אני יודעת. הוא גם מחייך חיוך עשן אלי והתנועות שלנו מתחלות להיות יותר אינטימיות, קטנות יותר. אלוהים הוא רוקד אותי פנימה. אני כבר מתה להרגיש אותו נוגע בי. הגוף לי כולו מעקצץ ואני גם רואה, בפירוש, את החרמנות שלו בולטת קדימה. אני מסתובבת קרוב אליו עד שהשמלה המתנפנפת שלי נוגעת בו, אבל הוא מתחמק, מחייך, עושה לי טיזינג והכל באותו
צעד בטוח , מתקרב ומתרחק.  והחום מקרין ממרכז הגוף והלחות מתחילה לטפטף החוצה.



השיר מתחלף לסלסה מוכרת. מבליחה חיוך לדי ג'יי שרוצה כבר לראות מגע והרקדן שלי משנה את הקצב ומושיט לי יד. אני כמעט נחנקת כמו בתולה כשאנחנו נוגעים וזה עובר לי כמו מכת ברק. אני מסמיקה כשאני יודעת כשהוא קלט את הרטט. הסגנון שלו בסלסה שונה. אצילי יותר עם
גב ישר ושפת גוף יותר גברית מחזיק אותי ביד ישרה במרחק, נע אחורה ומושך אותי בסיבוב אחריו. כשאני נעה אליו , מתקרבת, הוא עוצר אותי האחיזה חזקה במותן, עצירה, חיוך, ואז שולח אותי בסיבוב ראשון על פני הרחבה, עדיין מחובר אלי ביד אחת. הסתובבתי קרוב אליו, מריחה לסקס, רוצה הרגיש את הלחות שלו, לנסות להתחכך כמו חתולה לשניה בבליטה שלו מקדימה , להצמיד את עצמי אליו במרומז, רק להרגיש עטופה לשניה להשביע את הייחום שלי. בסיבוב אני נחלצת לרגע מהמבט שלו ורואה שאנחנו במרכזו של  מעגל קטן, אבל
ידעתי שאני חייבת להמשיך, מוטרפת מהמוסקה הזו שנוגעת בי במקומו. גם מבפנים וגם מדגדת אותי מבחוץ.




זו המוסיקה של הנשמה שלי. אבל הפעימה הזו שעובדת לי בכל הגוף מתחילה ממנו חוזרת אלי ושוב אליו. הוא רוצה אותי ואני רוצה אותו. אני נוזלת מחרמנות, הוא עם בליטה ענקית במכנסיים שלו והוא רואה שאני מסתכלת לשם. הוא מחייך אלי ומצמיד אותי לשניה.



הנשימה שלי נחטפת. כמו בתולה אני צריכה אותו, זקוקה לו, רוצה אותו מבפנים. הוא אמנם מחזיק אותי עם יד אחת אבל היד השניה מתחילה ללטף אותי. בכתף, לאורך היד, במותן. אני מסתמררת כמו חתולה, הסערות הכי קטנות שלי ביד מזדקרות מחשמל סטטי. הוא מתחיל להריח לסקס או שזו אני מריחה אותו כך.  אני מסכלת שניה הצידה ואני רואה את העיניים של הדיג'יי עלינו, הלשון שלו מלקקת את השפתיים והוא נמצא איתנו, מרחוק. מחייך אלי.



 והוא מחליף שיר, והפעם שיר ישן של חצי סלואו של מישהו שאני לא מכירה. הדיג'יי הרי מנגן לנו ולא לקהל שבא לרקוד. אנחנו רוקדים את הסלואו הזה הצידה, לשולי ההמון , אני עם הגב לקיר בפינה חשוכה מעט, ואבל אני צמודה אליו והוא אלי והידיים של שנינו מתחילות לשחק את המשחק של הסקס. כשהוא נצמד אלי אני מרגישה אותו נושם עמוק עמוק לתוכי, סוג של גניחה שקטה כשהאבר המוסתר שלו נלחץ אלי. משפשך דרך הבד של המכנסיים שלו את הכוס שלי. אותי לעומת זאת זה חישמל עד שכמעט גמרתי... התחלנו להתלטף כאילו אנחנו כרגע שוכבים. כשאנחנו רוקדים לאט את הסלואו פנימה. הידיים שלי שורטות את הגב שלו , השיניים שלי נושכות אותו בצוואר ואני נושמת את הידיים שלו מעבירות פסים לוהטים של צפורן על הגב שלי, על התחת שלי.



 הפה שלו הגיע לפה שלי. נשיקה עמוקה עמוקה, בדק לשניה אם אני אוהבת את הלשון בפנים. כן , אני אוהבת את הלשון בפנים, נושכת את השפה העליונה שלו ומרגישה בפה שלי את החיוך שלו.



הידיים שלו חומקות מתחת לשמלה שלי. מערסלות לי את התחת בשתי ידים חזקות. חומקות מתחת לתחתונים שלי, אצבע עוברת לי מאחור בין הרגליים ונוגעת בלחות שלי, ברטיבות הענקית שלי אליו. ברצון שלי שהוא יהיה בתוכי.



 



פתאום אגרוף מגיע משמאל, חובט בפניו של האיש שלי ללא שם. אמיר התעורר, לא מצא אותי ופתאום הוא רואה אותי צמודה אל הקיר , מנושקת ומישהו מלטף לי את התחת. אז כמו כל גבר הוא הניח את המסקנות הלא נכונות. הוא לא היה בדיוק מוכן כשקפצתי עליו :)



 



 



אוף



 



 (עשיתי ניסוי לכתוב כאישה את התחושות שלה. אני מקווה שהצלחתי. אבל, שימו לב, אם לא תכתבו פה את ההתרשמות שלכן, הסיפור לא יתוקן והוא ישאר פה לדראון עולם:)


 


Zed



 



 



 



 

נכתב על ידי zzed , 29/3/2016 14:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ניקולו מקיאבלי - הנסיך


עוד קטע ישן

 

 

  •  ניקולו מקיאבלי - האיש שהמציא את המחשבה המדינית בספר זה. חי ברנסנס באיטליה . למיטב זכרוני כתב הת "הנסיך" בערך בשנת 1520

 

  • ניקולו מקיאבלי הגדול הגדיר מזל כאישה - פורטונה, שיש לכבוש אותה , להדביר אותה תחת גבר.

 

  •  אנשים מסתובבים על קמעות , דופקים בעץ וזורקים מלח מעבר לכתף, וכל זאת על מנת שהמזל לא יעזוב אותם. נראה לכם שאם המזל תלוי בנקודה חיצונית אז אפשר להחזיק בו?
    מזל מחזיקים באמצעות ה virtu (שוב מקיאבלי - לכו חפשו בספר "הנסיך" ואל ! תאמינו להשמצות של אנשים קטנים לגבי מה זה מקיאבליזם) .
     
    בדרך כלשהי, אנו יוצרים לנו עולם. בדרך כלשהי כל העולם שלנו מסתובב סביבינו (כמו שכל אמא נוזפת בילד שלה:) , בדרך כלשהי יש לנו השפעה על כל דבר שקורה לנו.

 

  • הסוד? לקחת אחריות.
    לא להאשים אף אחד אחר
    להרשות לעצמי לרצות
     
    ואז, אתה מגלה איך העולם מחייך אליך,
    כל דבר שאתה חושק בו באמת (לצערי לא חושק באמת במליון דולר בלוטו) פשוט נופל עליך
    דברים שאתה רוצה לעשות פשוט מסתדרים לך , ואם קבעת פגישה ולא הסתדר לך להגיע מסיבה כלשהי, אתה מגלה שהצד השני למפגש היה חולה, עסוק או משהו אחר. (עצוב שמישהו שאני מכיר הגיע פעמיים לבית חולים כי לא היה לי נוח לפגוש אותו. למפגש השלישי אני אתאמץ להיות מוכן.)
     
    סוד קטן. אם את בדיכאון , המזל לא פועל.
     
    מצפון? רק אישי . לא מצפון קולקטיבי /חברתי/"מוסרי" . תעבור על האידאות שלך ותבחר מה טוב לך מבפנים מרשימת החובות המצפוניות.
    לי למשל אפילו נוח עם ציונות בסגנון מילואים , נותן לי תחושת שייכות וגם לוקח אותי למחוזות לא מוכרים של מיליטריסטיות / שוביניזם בצורה מבוקרת, שלשה שבועות בשנה מקסימום. כייף.
    לא תגנוב? בסדר, אבל מאיפה? מהפחד להתפס או מתוך תפיסה זה שלי וזה שלך ואני שמח שיש לך.
     
    לא תנאף? למה ואז, מה זה בעצם בגידה?

 

 

 

נכתב על ידי zzed , 29/3/2016 12:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בית במכולה של בגדים לנזקקים


 

 

באתי לשים שקית של בגדים משומשים לנזקקים באחד מהקרונות הנגררים האלה, החונים לצידי הכבישים הראשיים, כשנפתחה פתאום דלת צדדית והוא יצא משם. זקן קטן, נקי ולבוש בקפידה, קיפץ לו מתוך הארגז כשהוא מסדר את הצווארון. כנראה נראתי מופתע כי הוא חייך אלי מן חיוך קטן ואמר לי להרגע.

 

"סליחה" , שאלתי, "אתה גר פה?"

 

"כן" אמר. הוא דווקא נראה רגוע. הצית סיגריה ז'יטאן ריחנית ונשען אל הקרון, ממתין להמשך השיחה .

 

"טוב, בסדר" אמרתי. ופניתי לעבר האוטו. זה תמיד יותר נחמד כשהצד השני יוזם את השיחה. ומה בעצם אפשר להגיד לאיש שגר בתוך קרון של מזון לנצרכים. לא אוהב לחטט, לא מוכן לעמוד ולשאול שאלות דביליות כמו מראיין שנשלח בטעות לראיין שפנפנה של פלייבוי.

 

למזלי, האיש דווקא רצה לדבר.

 

"כמה אתה משלם ארנונה? " שאל.

 

"הרבה, קרוב ל - 1000 שח לחודשיים." עניתי .

 

"וכמה ועד בית, תשלומים על הלובי וכולי?" המשיך לשאול.

 

"עוד כמה מאות" עניתי.

 

"אצלי זה חינם" אמר. "ואני גם מקבל אוכל, בגדים . אני משלם שכירות 100$ לחודש וחי כמו מלך."   "תראה"אמר לי והצביע על הסמל שעל החולצה שלבש. "לה -קוסט. אני פסיכי ללכת לקנות חולצה ב - 180 שקל ? עכשיו אני יוצא לשחק פטאנק ברעננה כאילו שהגעתי מהטירה שלי בלואר."

 

הצצתי פנימה לבית שלו. מטר וחצי על שניים, מיטת סוכנות מקוצרת , שלשה מדפים וארונית, עליה היה מונחים ספר ועציץ קטן עם חרצית אחת ,  תאורת חירום מאירה היתה תלויה על הדופן. היה נקי, נקי מאד. אפילו תמונה קטנה של החבצלות של מונה היתה מודבקת על הקיר. היו לו ידיים מעוצבות כמו של אמן עם אצבעות ארוכות .

 

"אני אלמן " ענה לשאלה שלא העזתי לשאול. "היא מתה לפני שלש שנים וסוף סוף היה לי את החופש לעשות מה שאני רוצה , אבל כבר לא יכולתי ולא היה לי את הכסף לעשות את זה. אז מכרתי את הדירה בחולון וחזרתי לביקור ארוך בצרפת ומאז שחזרתי אני פה. שירותים בתחנת דלק. מקלחות בחדר כושר של הספורטק הסמוך, אני מקפיד על הבריכות שלי יום יום.  

 

"ומה עם נשים, משפחה?" . שאלתי " לא בא לך לעיתים לשתות משהו עם אישה?" . המבט שלו היה קצת עצוב כשענה לי:  "הבת שלי ירדה מהארץ לפני 10 שנים עם בעלה האידיוט. מיאמי, מתעסקים בסמרטוטים" גיחך." ויש אחת שאני נפגש איתה ברעננה, היא חושבת שאני גר בבית זקנים עם צוות גרמני, עכשיו אני הולך לשחק איתה פטאנק בגן הציבורי. זקנה,  אבל עם כאלה" סימן לי בידיים בגודל של תפוזים גדולים . קצת קשה לי שאין לי עם מי לדבר בערבים אבל אני מסתדר עם רדיו, או הולך לבית קפה עם טלויזיה במרכז הסמוך. יש שם קפה מצויין". ליוויתי אותו לתחנת המוניות הסמוכה וראיתי אותו נכנס למונית ואומר לנהג בצרפתית לקחת אותו לרעננה.

 

 

אתמול עברתי שם וראיתי אמבולנס חונה באורות מהבהבים. עצרתי וראיתי כיצד מפנים אותו לכיוון בית החולים הקרוב. הוא היה חיוור ומונשם. לשאלתי אמר לי הפרמדיק כי הזקן נחנק מכמות גדולה מדי של בגדים שנחתה עליו מוקדם מדי בבוקר.  הבגדים היו ארוזים בשקית גדולה עם סמל של תנין ירוק מחייך.

 

 

 

נכתב על ידי zzed , 28/3/2016 14:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  zzed

בן: 55




2,029
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , יצירתיות , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לzzed אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על zzed ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)