לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My name is Ozymandias, king of king: Look on my works, ye Mighty, and despair! Nothing beside remains ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

ליברמן - קטע פוליטי


 

מעולם לא נהגתי להגג פוליטיקה. לא אז ולא היום.

בדרך כלל אני נמנע משיחות פוליטיות.

 

אבל כעת, אני מפוחד. כמו שמעולם לא הייתי.

 

ראש הממשלה שלנו נוקט שיטה מקיאבליסטית במינויים שלו.

תמיד, אבל תמיד יבחר אדם שאינו מתאים לתפקיד. כך הוא לא יוכל לעלות על רבו ולא יוכל להיות מוצבע לקהילית הליכוד .

כך גם יבחר לתת תיקים למפלגה אחרת ולמנות אנשים לתפקידים שאינם מתאימים להם.

בקדנציה הקודמת - שר האוצר - יובל שטייניץ גמר עם כשלון של 15 מיליארד במינוס.

שר הבטחון מונה ליברמן שכולנו יודעים איך הוא מתבטא.

מאוחר יותר, שר הבטחון פרץ.

שרת התרבות מירי רגב. מילא תנו לה להיות שרת הרווחה, או שרה אחרת. אבל התרבות?

שר החינוך דהיום- נפתלי בנט - מפחיד לראות איך הוא מנסה לשנות את פני ישראל.

אלקין - אחראי על ירושלים והתפוצות? השתגעתם?

באותה קדנציה גם קיבל יאיר לפיד את משרד האוצר. הוא דווקא טיפל לא רע עד שבחר ההחלטה הלא נכונה "לעזור " למצביעיו לקבל דירות בזול.

כעת, יעלון שמעולם לא היה חביב עלי , תפקד טוב! נהג ביושר! ואבל הוא נענש והביאו במקומו את ליברמן.

 

אני מפחד.

אני מפחד יותר מאשר מליברמן עצמו, מראש הממשלה שלנו - ביבי נתניהו , אשר ממנה את האנשים הלא מתאימים לא מתוך ציוניות, אלא מתוך ראית המצב הפוליטי בלבד . להכשיל את מי שירצה לעלות עליו .

על דברים כאלה אין עונש. אין עבירה במינוי לא מתאים ! אבל אנחנו משלמים על כך בכלכלה, בבידוד שיכפה עלינו בעולם. במלחמה שהולכת לפרוץ בקרוב בגלל שליברמן הולך להלחם בה.  אם בחניקת החמס כלכלית. אם בחניקת הרשות הפלסטינאית כלכלית. הם יתחילו לבצע פיגועים ואז אנחנו נתקוף.

בשביל מה?

 

 

והילד שלי בצבא שהשר ההולך להיות מופקד עליו הוא ליברמן.

 

אני מפחד

 

נכתב על ידי zzed , 20/5/2016 15:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היווניה שלי - סיפור ארוטי במקצת


 


ובואו נבדוק איפה הסיפור הזה קורה.

 


אני בלונדון. נסיעת עסקים .

לא מתאים. התחושה שלי בלונדון היא של אישה ענינית מדי. לא.

 


אז יוון. זה הרבה יותר ראשוני וחם באמת. מותר ואסור מעורבבים עם תשוקה אמיתית.


במיוחד שקראתי לאחרונה את הבלוג של טנגו בשקיקה לאחרונה. אמנם אין שם יוון , אבל יש שם אהבה מסוג שאני אוהב. גם הוא מעוניין להכיר אנשים. לא לזין אותם . ואם יש אז זו תוספת חיובית.


 

לפיכך הנה הסיפור

 

_____________________________________


יוון.


באחת הערים בפרובינציה. לא באתונה. נאמר ב וולוס.


יש שם חוף ים מהנה, טיילת ארוכה ארוכה ואורות של ים.


שם פגשתי אותה.


היא היתה סמנכלית בחברה שרצינו לעבוד איתה (תבחרו - תותחים אטומים או סיכות שדכן. כרצונכם), וקבענו להפגש בערב על מנת להמשיך ולדסקס את העסקה. היא נאה, לא רזה, לא צעירה בערך בסביבות ה 40 , אף גדול וחיוך אמיתי (שימו לב שאצלי הן כמעט תמיד נשים מלאות. לא בובות סקס עם שפתיים עבות וגוף חלומי. הן נשים אמיתיות. עם קמטים, עם פלוצים וריחות גוף, עם בטן קטנה ותחת גדול וחזה שלא עומד בזוית ישרה לאדמה. נוזל).


היא היתה לבד. אני הייתי לבד. היא ידעה אנגלית על בוריה וגם אני, מה לעשות, בנסיעת עסקים. ואנחנו נפגשים במלון שלי בבאר ומדברים על עבודה. יש מידה של פלירטוט אבל רק כזו שאפשר להכחיש. מודיעים לנו שסוגרים בעוד חצי שעה את הבאר ואנחנו מתחילים להתארגן. בסה"כ השעה 8-9 בלילה. אני שואל אותה על הבארים באיזור, כי אני מתעתד לצאת להמשך הלילה והיא מתחילה לפרט לי, אבל אז היא אומרת " Let me show you the real Volos" .  

מתאים לי.

יצאנו


 


יצאנו לטיילת. המוני אנשים מטיילים (אתם לא מבינים עד כמה הטיילת רחבה ועד כמה האנשים יוצאים לבלות שם. תחשבו על הטיילת בתל אביב ותכפילו. ב5 בערך) . גם אנחנו מטיילים והיא מספרת לי על תרבות הבילוי שם . על הברים הקטנים, על השתיה והריקודים. "מעולה" אני אומר לה. קחי אותי למקום שאין תיירים. שבתפריטי מסעדות אין אנגלית. שהמלצר לא מדבר שפות. שהמוסיקה היא לא שירים של חריסטו ודמטריוס.



והיא לקחה אותי לשם. מתפתלת בין הסמטאות ולוקחת אותי לאיזור יפה פחות, שקט הרבה יותר וחשוך. למקום עם חלונות אדומים הפונים לכביש ואורות מעומעמים ואנחנו מתיישבים על הבאר מזמינים מזטים ואוזו (לא ראקי. זה תורכי). ברקע יש זמר יווני ששר שירי עצב ותקוה שניכזבה. יש שם בערך 30-40 אנשים בשלבים שונים של שתיה. חלק מהם אוכלים סופלקי ועוד. חלק מהם שרים עם הזמר וחלק קמים מדי פעם על מנת לרקוד איתו. הגיל הממוצע בין 35 ל 60 . ריח של בישולים באויר.


כאן , אחרי כוס או שתיים (או שלש וארבע) של אוזו, אנחנו מתחילים לדבר אישי. אני מספר לה על ישראל ועל הילדים והיא מספרת לי על גרושיה לאחרונה. על כך שהיא עברה לגור בסמוך למקום ועל כך שהילדים לא מבקרים אפילו. רק העבודה היא מקום מפלט בשבילה . על בעלה שהיה בעל טוב עד שאיבד את מקום עבודתו בתקופה האחרונה ונהיה שיכור ומר נפש ואז התחיל להיות אלים. שאז התגרשו. (לא. לא דיברנו על סקס).


הרגשתי אותה דומעת, ליטפתי לה את השיער. דיברנו מקרוב בגלל המוסיקה. החזקתי לה את היד (ואני לא יכול להכחיש שהיה בינינו תחושה של אינטימיות), ואז היא הרימה עיניים אלי. מדדה אותי וכנראה נמצאתי מתאים.


"come"  היא אמרה לי . רוקנה את באוזו האחרון שלה במכה. שילמנו והיא לקחה אותי מרחק של חצי קילומטר . מדברת איתי על דה והא אבל התחיל משהו להתעורר בתוכי. אני חושב שאני יודע לאן אנחנו הולכים ולא יודע בדיוק לאן. האנטימיות המשיכה לגדול כשהיא צחקה צחוק גרוני למשהו והתקרבה אלי משל אנחנו קרובים יותר. גם אני נמצדתי אליה וקצת חיבקתי אותה. אבל זהו.


ואז הגענו אליה הביתה ועלינו במדרגות חשוכות ובקומה שניה עצרנו והיא פתחה את הדלת.


דירה קטנה, נקיה מאד אבל מינימליסטית. רהיטים ישנים . ריח קלוש של טחב. זו לא היתה דירה מוזנחת. אבל היתה לה טיפה ריח של עזובה.


 

היא נכנסה , הדליקה את האור שמה את התיק והמפתח. שוב היא אמרה לי לבוא והמשיכה למטבח. היא מזגה לשנינו אוזו לכוסות רגילות להמשיכה לחדר השינה. חשוך. היא התפשטה משמלתה ונותרה בקמביניזון לבן . פנתה אלי. "אני רוצה אותך". " I want you"  ונשקה אותי.



נישקתי אותה. לאט לאט טיפה לשון. נישקתי אותה בצוואר. העברתי ידיים על הקומביניזון וליטפתי לה את הגב. את התחת בעדינות. את השדיים שלה. פתחתי את החזיה (תתפלאו . לא D לא דאבל D . בין B ל C , נוזלים כמו אגסים) , בחלק החצוני. היא נאנחה אלי והוציאה לי את החולצה מהמכנסים. הפשיטה אותי במהירות. חשפה את הגירוי שלי לחושך שהיה שם. "Yes" היא נאנחה שוב כשנגעתי בה בין הרגלים , הרגשתי את הרטיבות נוזלת ממנה.


נישקתי אותה, ליקקתי את כל הגוף שלה. למדתי את מה שעושה לה טוב ומה שמפריע לה . אם זה הקפל מאחורי ברך ימין ואם זה מאחורי האוזן ובתחתית הגב והרטיבות שלה נזלה כבר על הירכים שלה. גם הידיים שלה לא נחו. והיא ליטפה אותי וסמררה אותי והרטיטה אותי למקומות טובים ואני נאנקתי ובלעתי ומצצתי. הידיים שלי מענגות, שורטות, מנגנות על השפתיים התחתונות,  על הדגדגן בעדינות של פרפר.  בהמשך גם כרעתי בן רגליה אבל היא כבר אמרה לי בוא אלי ושלחה אלי את ידיה ואני חדרתי אליה באחת והתחלתי לנוע לאט בפנים. הרגליים שלה עולות אלי , פנימה והחוצה. והריח עלה, אדום ויפה וגדול בנינו.


והיא התחילה נאנקת ומושכת בולעת אותי לתוכה ועוד עשר עשרים תנועות והיא גמרה בשקט בשקט כשהיא נמתחת כולה רועדת. מתחתי אותה למעלה אוחז לה בידיים ומושך אותה. למעלה.


ואז היא התחילה לבכות. בשתיקה מוחלטת הדמעות שלה זורמות ואני שוכב איתה והיא משתפת פעולה אבל דומעת . הפנים שלה נשטפו בדמעות.


עצרתי, חבקתי אותה. שוכב עליה ומלטף אותה כשאני בפנים אבל לא זז. בשקט.

 


היא התחילה לדבר בתוך אותה שתיקה. היא דיברה על הבדידות שלה. היא דיברה על העצב העמוק של להגיע כל יום לעבודה ולחזור לבית בודד, לראות טלויזיה וללכת לישון ואז לחזור לעבודה בבוקר. שני הילדים שלה רחוק. אין לה בעל והבדידות חונקת והיא לא בדיוק יכולה לצאת עם גברים זרים. את זה התפיסה החברתית לא תקבל. למעשה היא צריכה לעבוד ולמות ללא גבר וללא אינטימיות . איתי, מסתבר, היתה לה חימיה והתשוקה שלה מרקיבה אותה מבפנים. כבר שנה וחצי לא היה לה גבר והיא מרגישה מתייבשת לגמרי. אז אחרי אותה פגישה במלון , כשרציתי לבלות ולא כמו תייר רגיל, אז היא בחרה בי, למלא את בדידותה. זר, אדם שיחזור לארצו מחר . אדם אולי טוב שיוכל לשחרר אותה מהקשר הזה העמוק בבטנה.


ודיברנו על העצב שלה , ועל הבדידות ועל כך שהיא יכולה לבחור בין למות כן ועכשיו, גם אם המות שלה יקח עוד 10 שנים , לבין לחיות. Vivre , לבחור לשים זין על העולם . זה לא אומר שהיא תוכל לצאת ולהזדיין עם העולם אבל היא צריכה לעשות לזה סופ, לדכאון הזה שלה, שהיא חייבת להפסיק עם העצב הזה וחייבת לסגור מעגל אחד ולפתוח אלר, לפגוש, לאהוב.


 


ואז היא שכבה לצידי, מחובקת.


ואז עלתה על פניה נהרה והיא חייכה אלי.


ואז היא נשמה נשימה עמוקה ועלתה עלי, מחזיקה לי את הידים למעלה והתחילה להתחכך בי, מגרה אותי שוב לזקפה ומתחדירה אותי באחת פנימה . הפעם היא הסתכלה לי בעיניים ונעה עלי, נהנית, נאנקת , מגדילה את התנועות לאט לאט ומהר יותר ומהר יותר. מעבירה לי את השדיים שלה עם הפנים שלי כשאני מנסה לתפוס שד כזה לפה שלי. ללקק. לינוק את הפטמה הגדולה שלה אלי.


היא הזדקפה פתאון ונשענה אחורה וראיתי פתאום את האישה קטנה שהיתה היא פתאום גודלת עלי, מלאה בי אבל אני לא בדיוק נמצא שם. זו היתה היא עם ההחלטה שלה לקבל אותי אל תוכה. ואז היא התחילה גומרת בהתמתחות אחורנית, אוחזת לי ברגליים , מבליטה את השדיים שלה למעלה וצועקת, ואני מצטרף אליה בגמירה מטורפת , לחוץ בין רגליה , צועק/צועקת את העונג שלה למעלה. לכל העולם שיקשיב לאישה אחת שלוקחת את העונג שלה מהגבר שהיה איתה.


 


היינו עוד כשעה וחצי ביחד. כל הזמן הזה הזדיינו לא מעט, אבל את האישה שנגלתה מולי, כמו אלה, שהתחילה בעצב וסיימה את הערב בשמחה טהורה לעולם לא אוכל לשכוח.


 


# הבלוג של טנגו -   http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=183122
נכתב על ידי zzed , 19/5/2016 10:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה אני כותב ארוטיקה


 


אני אוהב את הבלוג שלי.


אמת, אני כותב בו בעיקר ארוטיקה. זה מה שנשאר לי כשאהובתי הלכה ממני (בינינו אני הלכתי ממנה אבל .....) , ואין לי כמעט אהבה לכתוב. אז אני מסתפק בארוטיקה צרופה . זה מגרה, זה חם, זה גם משפר לי את הדמיון כשאני הולך לאונן בין הערבים שאני מקבל מהחוקית שלי. (לא. לא לכתוב על זה. תעצור כאן. טוב?) . מה לעשות , על מחשבות אי אפשר לקחת אותך אל הרב.


עצוב לא?


יש ימים שאני מתגעגע לאהבה שלי. יש ימים שאני מתגעגע לסקס המטורף שהיה לנו. זיונים עם כל מני טעמים, עם שירים ברזילאים שבשבילי הם עד היום ארוטיים. עם ריחות של זיעה ואהבה ותשוקה מתפרצת מעורבת בקולות שאם הינו מתעלסים בבית כבר השכנים והמשטרה היו מתערבים.


היום אני עדיין חרמן. אבל המצב שלי הרבה יותר שקט. רק כאן אני מרשה לעצמי לכתוב. אם בגלל שכמעט אף אחד לא נכנס (סליחה לקורא הבודד שלי), אם בגלל האנונימיות, שכעת היא הרבה יותר אמיתית (אז כולם בבלוגיאדה הכירו אותי. נפגשנו לא פעם עם כמה וכמה אנשים. סעדנו איתם את הסוד שלהם, שלנו.) היום הבלוגיאדה היא מקום הרבה יותר שקט.


האמת? זה עצוב.


אז אני כותב כאן ארוטיקה, שזו מילה יפה לפורנוגרפיה עדינה.


האמת? אני מתגרה הרבה יותר מסיפור ארוטי קצר מאשר מסרט כחול. כאן אני נכנס לראש של הבן/בת אדם וקורא את התחושות שלהן, את הגירוי שלהן. את העומק של הרגשות בתהליך הגירוי ועד לגמירה. ולמה אני נהנה יותר מכתיבה ארוטית נשית ? בגלל ששם כתובה יותר התחושה והראשוניות והמגע יד מלטפת על הנקודה ההיא ברגל שעושה לי טוב. זה עדיף מבחינתי על "זיון מהיר וקצר שהיא מודה לי על הנפלאות שנתתי לה עם כלי זיני הענק" . זה מביך אותי וממש ממש לא מגרה. מנסיון , כאשר הייתי בתול כתבתי כאלה סיפורים. לא בדיוק ידעתי (ואני לא מתיימר לדעת גם היום. מה אני יודע ואוהב זה את האי יכולת לדעת איפה לדעת באישה ומתי. אבל איזה כיף לחפש???) איפה לנגוע ומה לחפש. אז כתבתי לטווח זמן של 7 דקות סיפורים שמהללים את כישורי המועטים.


בכתיבה נשית, גם כאשר מדובר על כתיבה לסבית, יש עדיין יותר עומק מכתיבה גברית (עם כמה יוצאי דופן) .


מבחינתי, כגבר, אין הרבה מסתורין בגבר אחר. מה שהוא אומר זה מה שהוא מתכוון.


באישה (ואני לא יודע את בגלל שאני גבר הסיבות אינן ברורות לי או שאולי למרות שאני גבר אין בזה הגיון בשבילי . אבל... זה כל הכיף באישה:)


 


 

נכתב על ידי zzed , 19/5/2016 10:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  zzed

בן: 55




2,029
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , יצירתיות , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לzzed אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על zzed ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)