עייפתי כבר

אתמול היה יום ארוך במיוחד אחרי מספר שעות שינה בודדות,

ואולי העייפות היא זאת שהביאה לי את האומץ הפתאומי הזה..

(או שזה היה תוצאה מ12 כוסות הקפה, או מהעובדה שפגשתי את האנשים שאיתם אני הכי אני בעולם)

לא הרגשתי כל כך טוב כל כך הרבה זמן!

שלחתי הודעות ספק חצופות ספק פלרטטניות, בלי לחשוב יותר מדי על מה יקרה ועל איך לנסח.

צחקתי המון.

דיברתי עם אנשים שלא יצרתי איתם קשר המון זמן.

הרשתי לעצמי לצחוק על איזו בדיחה שמישהו שישב לידי סיפר לאדם אחר.

עשיתי דברים בלי לחשוב יותר מדי.

תחושת קלילות מעורבלת בעוצמה!

 וזה היה מדהים.

כנראה שהחברים האלו (שנפגשתי איתם אתמול) הם הכח שלי.

הזכירו לי מי אני.

החזירו לי את שמחת החיים,

החזירו לי את חוש ההומור,

החזירו לי את החיוך, ואת הנימוסים המהולים בחוצפה קלילה.

אם זה היה אפשרי, הייתי גורמת לכולנו לגור יחד כל החיים.