זהו, בשניה אחת התהפך עליי המצברוח.

הדבר היחיד שטוב במצב רוח לא יציב זה המוזה.

סוףסוף הצלחתי לצייר, לפרוק.

אבל אני שונאת להרגיש ככה.

לא אוהבת את הדכדוך הזה, לא אוהבת להרגיש רע עם עצמי.

אתמול היה כ"כ מקסים, באמת.

הוא הפתיע אותי וקנה לי את הגלידה שאני מפנטזת עליה כבר שבוע,

וישבנו ואכלנו והתמזמזנו והיה כיף והיה מצחיק והיה קסום, עד שכבר לא.

עד שבשניה אחת מהבנאדם הכי מאושר בעולם, הפכתי לבנאדם הכי עצבני בעולם.

ומהשניה הזאת כל דבר עיצבן אותי. רציתי לדקור מישהו.

ואחר כך כשזה נירגע הגיע הדאון, ולא התחשק לי כלום מלבד מלא מלא צומי.

ולצייר.

רציתי לצייר בטירוף.

כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך אני לוקחת מלא צבע בידיים שלי והופכת כל דבר ליצירת אומנות... אותו, את האוטו, את הריצפה, את העמודים...

הכל.

והוא מנשק אותי בצוואר נשיקות קטנות ועדינות כמו שאני אוהבת, וצלילי פסנתר קסומים ברקע..

והוא מנשק אותי בבטן, נשיקות קטנות ועדינות, מעביר עליה את הלשון, והכל כ"כ עדין וכיף וקסום.

והמצברוח שלי מתהפך.

הכל קסום, והכל רע, וקסום לי, ורע לי אז אל תפסיק לנשק, וקסום לי, ואני צריכה צומי.

וקסום לי, אבל אל תיגע עדיין.

והוא מנסה לגעת ואני מתנגדת, אחריי כל ההתקדמות שעברנו, בחזרה להתחלה.

לעזאזל עם המצברוח.

והקסם נגמר.

והוא עצבני כי הוא רוצה שיהיה לי כיף, כי הוא רוצה פעם אחת לענג אותי ואני לא נתתי לו.

ואני רע לי עם עצמי, כי אני דפוקה, כי אחריי הכל, בשניה אחת חזרנו להתחלה.

כי הוא כועס.

כי הרסתי.

כי אני רוצה לראות אותו שוב, רוצה שהוא ינשק, רוצה שהוא יגע.

אני לא רוצה זה יגמר....

ועכשיו, אני כבר חושבת שנמאס לו.

אז הוא לקח אותי הבייתה, אמר שזה קשה, שנישן על זה בלילה ושהוא ידבר איתי מחר.

לא הייתי מסוגלת הרגשתי כ"כ רע והוא אמר שזה בסדר שזו לא אשמתי,

ואני אמרתי שזה לא בסדר, ושזו לגמריי אשמתי.

ויצאתי מהאוטו והתחלתי לבכות. ובכיתי ובכיתי.

והחלפתי בגדים ולקחתי מוזיקה ומלא צבעים והתחלתי לצייר עם הידיים.

פשוט לקחתי צבע ומרחתי על הדף, בלי מטרה, רק כדיי לשחרר, מה שיצא יצא, נתתי לידיים שלי לזרום על הדף.

ואז זה התחיל להיראות כמו פרח, אז זרמתי עם זה ובסוף זה נראה כמו נוצה של טווס או משהו.

אחריי שעתיים של פורקן, של תרפיה שהייתי זקוקה לה כבר הרבה זמן, הכל קצת נרגע.

ניקיתי את הידיים ונשארתי עוד קצת לשבת בחוץ.

ונהיה כבר אור והשמש זרחה... סידרתי קצת את הבאלגן ונכנסתי הבייתה לישון עד כמה שיכולתי.

אני עדיין מרגישה רע.

אני מחכה לערב כדיי להיפגש איתו, כדיי לנסות להסביר לו מה שקרה לי.

לנסות לדבר ולומר לו מה שאני מרגישה.

רק שתבין.

שלא תחשוב שאני פסיכית ותעזוב אותי.

כיף לי איתך...

רק אל תיעלם. אל תברח.

and I feel like somebody else,

I feel like no one...

I'm no one.

~

-Princess M-