אני יודעת.
אני יודעת, אני אמורה להיות אסרית תודה על מה שיש לי כרגע,
אבל בחיי שיש ימים שאני מרגישה כל כלך מתוסכלת!!!!!
קשה לי לחיות בסלון. אני רוצה פרטיות, אני רוצה פינה שקטה משלי,
קשה לי שנדחפים לי לורידים ולא נותנים לי רגע שקט, ועל כל צעד אני צריכה לדווח, ואחרי כל צעד שלי עוקב לפחות עוד זוג עיניים אחד שטורח גם להעביר ביקורת.
ואני רוצה ללמוד כמו שצריך ואין לי כוחות, ועד שיש לי כוחות לא מאפשרים לי כי יש רעש, כי רואים טלויזיה בסלון, כי מבקשים ממני לעשות מטלות בבית.
וזה פשוט מתסכל.
ואני רוצה שהפסיכומטרי הזה יהיה כבר מאחורי! אוי אלוקים בבקשה תעשה שאני אגיע לציון שאני צריכה בבקשה!
אין מצב שאני עושה את זה פעם שלישית.
אני עייפה, ואני מרגשיה חולשה, ואני רוצה לנוח. לנוח באמת. בשקט. לבד.
ואני רוצה פאקינג אוכל נורמאלי!
הו גאד, לא היה לי מושג כמה קשה להיות טבעונית בבית של קרניבורים.
אין לי את המגוון שלי, ובא לי להקיאאאאאאא כבר את כל הפחמימות סרק האלה כדוגמת- פסטה, לחם, ועוד פסטה שאני אוכלת!
אני שונאת לחם!!!!!
ולעזאזללללללל נמאססססססססססססססססססססססססססססססססססס לי מפסטה!!!!!! נמאס!!!
זה מכביד לי על הגוף.
כן, כן, יש כאלה שאין להם אוכל. נכון לפחות אני מגיעה הביתה ויש אוכל מוכן, אבל בחייייייייייייייייייייייייייייייי שאני מעדיפה להכין לעצמי,
ואם רק היו לי חומרי גלם נורמאלים הייתי מכינה!!!!!!!
לצערי הסופר היחיד שמביא מבחר לטבעונים לא נגיש לי, כי אין לי רכב, וההורים שלי נוהגים לעשות קניות בסופר אחר.
אמורות להיות פה הרבה תודות על מה שיש לי, כי להרבה אנשים אין גם את זה.
אני יודעת...
אבל קשה לי.
זה לא טוב לי, זה לא מספיק לי, זה לא בריא לי, לגוף שלי.
הלוואי שזה יהיה מאחורי כבר.
הלוואי.
-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
