אז כבר שנים, לאור מספר אכזבות שחזרו על עצמן- שהחלטתי שלא לחגוג את יום ההולדת שלי.
פשוט לא לתכנן כלום על מנת לא להתאכזב, ולזרום עם מה שיבוא.
והנה השנה, אחרי יום הולדתה של ג' חברתי הטובה ביותר,ישבנו לנו ערב אחד בפאב הקבוע והאהוב.
מפה לשם הגענו לימי ההולדת שלנו ואז היא הזכירה שגם לי יש יום הולדת בקרוב, ושאלה איך בא לי לחגוג.
אמרתי לה שאין לי מושג, ושאני בדרך כלל לא מתכננת...
סיפרתי לה שלרוב אני מוצאת את עצמי מאוכזבת לבד, כי גם הרבה שנים לא חייתי בבית והייתי רחוקה מהחברים.
אז היא אמרה שהשנה אין דבר כזה, ויש לי אותה וחייב לחשוב על משהו.
חשבתי לעצמי.... וואלה היא צודקת.
מה אכפת לי לנסות?
אני כבר לא אותה אחת שגרה הרחק, חזרתי ואני בקשר טוב עם החברות, ולמה שלא אחגוג?
אז חשבתי, עדיין עם חששות ולא רציתי לעשות משהו גדול.
החלטתי בערב היומולדת שלי(מחר), ללכת עם ג' לפאב האהוב, ויום למחרת לקחת חופש ולעשות יום כיף יחד
(בדקנו ביומן וג' לא הייתה אמורה לעבוד, ואחריי שבוע בכלל הפטרה מעבודתה).
התכנון המקורי היה ללכת לספא, ואז לאכול ביונד מיט או סולטנה, לקנות לי יוקללה ובערב ללכת לפיינט דייט(ווהו)!
הכל היה נראה מקסים על הנייר, עד שגילתי שהספא שתכננתי ללכת אליו סגור, ומקומות אחרים דיי יקרים לי ולא משתלמים לדעתי.
אז החלטתי במקום שסתם נטייל ונלך לים... יהיה כיף!
ביום שישי ממש לפניי כניסת שבת סגרתי לנו כרטיסים לפיינט דייט,
ועדכנתי את ג' בנושא.
כשדברנו היא אמרה לי "אה לא הבנתי מתיי את רוצה שנלך אבל?... יש מצב שאני אצטרך לעבוד בבוקר."
אוי האכזבה שהשתלטה עליי.....
כבר חודש מראש דברנו על זה, והיא זו ששכנעה אותי ואמרתי לה את התכנון של יום כיף, ובכל זאת...
אני שוב לבד.
השתדלתי להשמע הכי פחות מאוכזבת שאפשר, אף שגוש הדמעות בגרון כבר חנק אותי ועמד לצאת החוצה,
ואמרתי לה שבעיקרון הפיינט דייט זה בערב וצריך לצאת בסביביות שבע, ואם היא צריכה לעבוד אין שום בעיה...
אם תסיים מוקדם ניפגש אחרי העבודה ואם לא אז.. ניפגש בערב.
כשסיימתי להקליט את ההודעה פשוט לא יכולתי להכיל את זה, הלכתי לשירותים ובכיתי.
הייתי כל כך עצובה.
ששוב תכננתי וציפיתי באמת! וכגודל הציפיה- כך גודל האכזבה.
במהלך השבת עודדתי את עצמי וחשבתי שאני פשוט אסע לבד לים, אצייר לי על החוף,
משם אסע לסנטר לקנות יוקללה, אוכל את הצ'יזבורגר האהוב עליי של גודנס ואלך הבייתה.
אני יכולה לעשות את זה לבד, זה יהיה מרגיע ואולי אפילו גם כיף.
המסקנה שלי זה שלהבא, לא להקשיב לאף אחד, אלא רק לעצמי.
יום הולדת בשבילי זה היום הכי מיוחד שיש, ואם אני לא יכולה לקבל אותו מיוחד כמו שאני מצפה שיהיה,
אז עדיף לא לצפות.
אולי הציפיות שלי גבוהות מידי?
~
-Princess M-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
