Truth is a beautiful thing

אתם יודעים מה מעצבן אותי?

כשאנשים צריכים ממני עצה, הם נוטים לפנות לאנשים כמוני. כאלה שיכולים להגיד להם מהצד השלישי מה קורה, איפה הם טועים ואיפה הצד השני טועה, מה לא בסדר. ובדרך כלל יש לי גם תשובות ופתרונות לאיך לתקן את מה שנשבר.

אבל כשאני צריכה עצה, מקום לברוח אליו, מישהו שיקשיב לי

אין חיה כזאת. 

כל האנשים שאני משתפת אותם בבעיות שלי, אומרים לי את אותו הדבר: "אין לי מה להגיב על זה/לא עולה לי משהו להגיב לך, מצטער/ת".

למה? 

אני יכולה לספק אוזן קשבת ותאמינו לי שאני נהנית מזה. אני אוהבת כשנעזרים בי, אני מרגישה טוב עם עצמי אח"כ כי אני יודעת שעזרתי ושיפרתי מצב רוח ואירוע, והשפעתי לטובה. 

אבל כשאני צריכה אתכם, אתם כולכם נהייתם רוחות? חסרי עמדה? לא יודעים מה להגיב? מה להגיד? שומדבר? 

אני מסובכת מידי בשביל כולם? 

לא מגיעה לי עזרה? 

 אה, ומזל טוב לי. הייתה לי יום הולדת. אוהבת אותך Petrichor, 

באהבה, Petrichor.