שום כוח רצון שום מסוגלות להתאפק או לחכות בסבלנות. להאמין שפשוט תדבר איתי מיוזמתך כי גם אתה היית שם שלשום וגם אתה נהנית. אני זו שגרמה להנאה שלך והחיבור לא היה רק בראש שלי. אבל לא, אני אפס, אפס אפס, לא מסוגלת להמתין לא מסוגלת לחיות עם חוסר ודאות, תוהה אם מצאתי חן בעיניך באמת או לא. ולמה אתה צריך 400 ימים בשביל לשלוח הודעה נחמדה שתגיד שהיה נעים או לשאול לשלומי?, גם זה יספיק. ואני תמיד בלופ המתפשר, בלופ הלא נהנה כי אני מחזרת במקום לתת לך לחזר אחריי, אולי אתה צריך יותר מיום וחצי אחר שנפגשנו, אבל אני רואה שלחברות שלי שולחים הודעה חמש שניות אחרי הדייט, וגם ביום שלמחרת ובאופן כללי יש הרבה עניין סביבן. ואני? אני? אפס... אפס. שלחתי לך הודעה מיוזמתי, עוד לא ענית ואני כבר מתחרטת ששלחתי, כי אין לי מושג למה אני אמורה לקדם את זה, למה אני אימפולסיבית, למה אני ישר מסיקה שאתה לא בעניין. למה ולמה ולמה ולמה ולמה ולמהההההההההההההההה

למה אני אפס?.

גם אתה חושב שאני כזאת?

אז החלטתי לחזור ולכתוב. בעיקר כי אני צריכה. בעיקר כי הנפש שלי צועקת, ואני צורחת על אחרים. בעיקר כי אני רוצה להתפוצץ, כי אני עומדת להתפוצץ כמו הר געש. כמו בחורה שלא רגועה וששום דבר לא מצליח לחדור דרך קליפה עבה מידי של עור שעוטפת אותה ולשמח אותה באמת, מבפנים. לגרום לה להיות מאושרת ולהבין מה זה לעזאזל היקום המזדיין הזה.....

אני כותבת כי אני כבר עייפה מלדבר, ויותר פשוט לירות מילים על מקלדת ושאתם תקראו אותן. כי כרגע יש לך את האפשרות להסתכל על הדברים בעיניים שלך ולבקר אותי או לעודד אותי או לתמוך או סתם לחשוב שאני כזאת או אחרת. אבל זה שלי, אולי הדבר היחידי ששלי כרגע, אני בוחרת מה לכתוב ובאיזו שפה, וכמה אני רוצה לחשוף.

אני רוצה את האדם הזה שיוכל להכיל וירצה להכיל את כל המחשבות שרצות לי בראש, את זה שהמחשבות לא נותנות לי מנוחה לרגע, למרות שאני אימפולסיבית, לחוצה, היסטרית וחרדתית אבל גם מצחיקה מאוד וחברה טובה ויודעת להקשיב ובעיקר לייעץ. ואש במיטה. אני רוצה להיות מסוגלת להתאפק, להמתין פעם אחת שהגבר יהיה עד כדי כך מהופנט, ממש בעניין והוא יחזר אחריי. שאפסיק להרוס לעצמי התחלות של קשרים במו ידיי, זו נטו אני ואני מרגישה כשלון כל פעם כשזה קורה. במיוחד כשזה קורה עם בחור שמוצא חן בעיניי במיוחד, כמו האחרון, ליאור. 

יכולת להשאר אתה יודע......