קצת תקווה
מבקשת שתגיע אליי הנחמה
רק לדעת שקיים בינינו עתיד טוב יותר
לא ורוד לא שחור רק יותר בהיר
מסתכלת לתוכו אל הבפנים
מבעד לזגוגיות והתריסים
רואה את הציפיות עולות כסולם
ומה נוכח מה לשמר
כיצד אפשר אותו לשפר
אך הבחור עצמו מושלם
האם זו אני שצריכה משקפיים יותר מכולם
הרי אדישות היא לא מילה גסה
ולמה אין לי עוד בושה
להתלונן כיצד מראה את רגשותיו האדם
השאלות מתרוצצות בראש
החזרה עליהם כבר נמאסה
ובעודני חוזרת לחשוש
מה אם בי הוא לא באמת מתעניין
מה אם זה רק עוד משחק לא הוגן
מאיפה כל הפחד הזה מגיע
ומה אעשה בכדי שעליו הרגש שלי ישפיע
הנה עוד וי אחד כחול ללא תשובה
שלי עושה מצב רוח שחור
האם אפשר להאשים אותו כבחור רע
או שמא אותי כבת זונה
כמה אפשר לבקש מבחור שעד עכשיו לא ידע
אך אולי גם בעתיד לא ילמד
לתת מילה טובה או שתיים
למצוא את האיזון בין האף פעם לתמיד
לראות את ההזדקקות גם מבעד לזכוכית
והנה עובר לו לילה כואב
בלי כוונה נכנס לי אל הלב
איך הוא לא מבין משמעויות של כל מילה
יושבת ותוהה אך מבינה
אני מגזימה
אז אכסה את הפגיעה בקרירות
ואגיב ישר באדישות
הכל יחזור להתחלה ...
ויקרה שוב אני מניחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
