ישנתי אצלו אתמול. לא יכולתי לחכות עד חמישי, אז שיקרתי שהייתי בסביבה רק כדי שלא ירגיש לא נעים על שנסעתי את כל הדרך. שכבנו והוא אמר שאני רועשת מידיי.
"הייתה פה בחורה אתמול בלילה?", שמעתי את אמא שלו שואלת מהמטבח. אולי באמת הייתי רועשת מידיי. התארגנתי והצטרפתי אליהם טיפה מובכת. זו הפעם השנייה בה פגשתי את אמא שלו, אבל כנראה הפעם הבינה שאני יותר מידידה כי היו לה המון שאלות. היא בהתה בי בחיוך מסוקרן והייתה מודאגת לגבי תחום האמנות אותו בחרתי ללמוד. נראה שעברתי את המבחן בציון עובר בקושי.
אני רוצה לומר לו שאני מרגישה אליו משהו קטן. שהוא מצא חן בעיניי. אבל אני מפחדת שהדיבורים האלו יהרסו את הקסם והפרפרים. ואולי הוא יבהל. אולי זה מוקדם מידיי. זה בטח מוקדם מידיי.
אני אוהבת איך שהוא נשכב מעליי ומועך אותי לתוך המזרן רגע לפני שקמים מהמיטה. ואני אוהבת איך שהוא מכין פופקורן בסיר ומתבל בקפדנות. ואני אוהבת את הפרצוף המרוכז שלו כשהוא כותב מייל דרך הפלאפון. ואני אוהבת איך שהוא מחזיק את גורת החתולים שלו על הגב, מלטף לה את הבטן - ומחייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
