בשלישי בלילה החלטנו להכין ארוחה איטלקית מוגזמת. ודיברנו על מתכונים ויין. אבל הגיע היום שאחרי, ואחרי שכבר קניתי את כל המצרכים, הברזת כי עבדת עד מאוחר. למרות שלא באמת, פשוט משכת את הזמן ולא הצלחת להחליט אם לבוא או לא. אמרת שאתה רוצה לבוא אבל אז חשבת על מה יקרה מחר. "עוד יום יתבזבז", כי לא קבעת פגישות עבודה בתל אביב. ולהגיע לתל אביב רק בשביל להיות איתי זאת כנראה ממש לא אפשרות. בזבוז זמן של ממש.
עבר יום. הייתה מסיבת יום הולדת לידיד טוב בהרצליה, והגעת. הופתעתי שהגעת. לא רצית להחזיק ידיים כשהגענו לפאב, אולי כי לא רצית להצהיר בפני חברים שלי שאנחנו רשמית ביחד. אבל נשארת קרוב. הכרתי לך את חברה הכי טובה שלי וחבר שלה. זוג טבעונית-ואוכל כל. והיו לך כל כך הרבה שאלות כאילו מדובר בדבר המורכב ביותר בעולם, כאילו לא הגיוני שזה מסתדר בלי שהצד שלו יהיה הצד המוותר. בדרך חזרה הביתה אמרת "הוא טבעוני ולא יודע מזה". אבל גם אמרת שהיה לך כיף.
"שתדע, היא הבחורה הכי טובה שאני מכיר", הידיד שחגג יום הולדת אמר רגע לפני שעזבנו.
נשארנו לישון בבית של ההורים בהרצליה. הוא התאהב בחתול עד כדי שהקול שלו השתנה. ובבוקר ברח מהסלון כשראה את אבא שלי, כי "פאדיחות". הרגשתי כאילו חזרתי לגיל 15. יותר מאוחר סיפרתי לחברה הכי טובה על זה, והיא אמרה שזה דווקא סימן טוב, כי הוא רוצה להכיר את ההורים באופן רשמי יותר, ולא סתם אחרי שישן איתי לילה.
"אני פגשתי את אמא שלך בבוקר אחרי שישנו ביחד אצלך"
"זה לא אותו הדבר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
