לב מלא מחשבות

אתמול אמרת תגיע בערב. אז אמרתי אבל 18:00-19:00 ערב, לא 23:00 ערב. לא התייחסת. והגיעה השעה 18:30.

"אז אתה בא?"

"כן. מתי?"

"עכשיו"

"עכשיו?"

"כן"

מתמם. כאילו עדיין מתעלם מהשעה שביקשתי. 

19:45 "מתקפל"

20:21 "מקופל"

20:38 "מחומש"

21:02 "ממונע"

..

23:49 "פה"

וככה שוב מושך את הזמן ומגיע שוב בשעה יותר מידיי מאוחרת. ופתאום עכשיו כשעברתי על ההודעות אני בכלל לא מבינה איך נסיעה של שעה לקחה לך כמעט שלוש.  (עריכה: השותף אמר שהגיע בסביבות 22:30, כנראה ההודעה הגיעה מאוחר יותר)

עד שהגיע, הכנתי בצק ללחם-פסטו. וביחד הכנו לזניית חצילים עם גבינת שקדים וקשיו. וכשאכלנו אמר חצי בצחוק "אז טבעוני יכול להיות גם טעים". ובאמת היה ממש טעים. היה גם כיף להכין למרות הבלנדר הכושל והתנור המתפרק. הוא שתה מהיין שלי ואני שתיתי מהבירה שלו. 

עברנו למיטה. דיברנו שכבנו ודיברנו ושוב שכבנו ושוב. המזגן מכוון ל16 מעלות אבל לא מקרר, וחם. הוא הסתובב במיטה לכל הכיוונים ולא נרדם.

"רוצה גלידה?", שאלתי והוא חייך. הוא תמיד אוכל פופקורן וגלידה לפני שהוא הולך לישון אצלו בבית. הוצאתי קרטון גלידה שקניתי במיוחד מגלידרייה טבעונית בשוק לוינסקי ושתי כפיות. והתיישבנו במרכז המיטה לאכול גלידה ב5:30 בבוקר. 

"הכל ממש טעים"

"כן, הגלידרייה הזאת מעולה, בטח גם תאהב את המקום"

"התכוונתי להכל. כל הארוחה"

חזרנו לנסות לישון. הוא לא מוותר ונשאר צמוד אליי למרות החום. וכל כך כיף לי לישון או לא לישון איתו ככה בחיבוק מוחץ כזה.

התעוררנו ב8:50 מרעש של מסור חשמלי, מאחר לפגישה של 9:00. שכבנו עוד פעם אחרונה וקמנו לאכול ארוחת בוקר של שאריות מאתמול.

פעם ראשונה שהייתי עם משקפיים מולו, ולא עדשות צבעוניות. וזה ביג-דיל עבורי, כי אני שונאת את המשקפיים ומרגישה פגיעה איתם, כאילו המשקפיים מייצגים את ההבדל בין יפה למכוער. הוא אמר שהמשקפיים יפים ושאני נראת כמו מישהי שלא הכרתי מסדרה שלא הכרתי. אז הראה לי תמונה שלה, שחקנית-דוגמנית בלונדינית עם גומות ומשקפיים דומות לשלי ואמר שאני נראת כמוה. ואני בכלל לא נראת כמוה. 

הכנתי לו קפה בכוס-צנצנת גדולה לדרך. "אני לא רוצה ללכת אוף"

חברה אמרה שהאינספור זיונים יעלמו עם הזמן. שזה קטע של התחלה. מבאס לחשוב על זה בכלל. ועל המשמעויות שגורמות לזה. פחות משיכה פחות תשוקה פחות התרגשות.