דמוקרטיה לציבור הרחב

ביום שלישי, צויין בכנסת "יום זכויות בע"ח" ולאחר דיונים בוועדות, כונסה השדולה לזכויות בע"ח ובראשה חברי הכנסת - איציק שמולי, יעל גרמן, יעל כהן-פארן ושרן השכל. אף פעם לא הייתי בכנסת, אז החלטתי שזאת הזדמנות מצויינת ללכת ולשמוע מהו הלך הרוח לגבי בע"ח אצל נבחרי הציבור.

ישבתי באולם והתרגשתי לדעת שישנם בני אדם שמבינים שגם לבע"ח יש זכויות - לי זה נשמע טבעי אך אני גם יודעת שבעולם בו שיעבדנו את בע"ח לצרכי ביגוד, תרופות, קוסמטיקה, מאכל ושעשוע התודעה היא אחרת. 

מיקי חיימוביץ', הידועה בפעילותה למען בע"ח וביוזמתה ליום שני ללא בשר, הנחתה את הכנס - כאן ניתן להתרשם מאתר הפרוייקט ומה עומד מאחוריו.

הכנס התמקד בהשקת הקמפיין של חה"כ איציק שמולי - סוף להמתות בע"ח בריאים עד שנת 2020. אני משערת שרובכם לא יודעים, אך בישראל מורדמים מידי שנה כ-60,000 כלבים וחתולים בריאים בכלביות מפאת חוסר מקום. לדעתי זה נתון מזעזע ובלתי נתפס אבל למרבה השמחה כל אחד מאיתנו יכול להשפיע על צמצום המספר הנוראי הזה בדרכו שלו. השדולה תפעל למען העלאת המודעות לאימוץ כלבים וחתולים, למען עיקור וסירוס, תגדיל את הכלביות ותפעל נגד המגדלים הפיראטים שעל כל כלב שהם מוכרים - מומתים עשרה כלבים בכלביות. זה נשמע מעודד, ודברי חברי הכנסת במהלך הכנס היו מעוררי השראה, אך אני לא הצלחתי להתנתק מהעובדה הפשוטה שיום לפני, עלו חמש הצעות חוק בוועדות השרים בדבר זכויות בע"ח וכולן נדחו.

בעלי-החיים לא יחזירו לחברי הכנסת את קולם בבחירות ואין לגביהם הסכמים קואליציוניים - הבחירה המוסרית אם כך היא העומדת לנגד עיניהם של חברי הכנסת והעובדה כי שום חוק לא עבר את וועדות השרים ולא הגיע למליאת הכנסת דווקא ביום המעשים הטובים וביום זכויות בע"ח מחדד את ניתוק חברי הכנסת שהצביעו נגד. בין ההצעות שנדחו: סימון ביצים בהתאם לסוג הלול שבו הוחזקו התרנגולות, קנס מוגדל על שוטטות כלבים שלא עברו עיקור וסירוס, הגבלת הרבעת כלבים, איסור מלכודות דבק, והצעת חוק יסוד: זכויות בעלי החיים.

 עמותת "אנונימוס לזכויות בע"ח" ועמותת "תנו לחיות לחיות" העבירו ביקורת על שר החקלאות, אורי אריאל, שבידיו האחריות לבע"ח ולרווחתם:

"בישראל יש ציבור גדול שאכפת לו מבעלי החיים, והיום הממשלה הוכיחה שהיא מנותקת מרחשי הציבור. שר החקלאות הוא השר הממונה על הגנת בעלי-חיים, אך בפועל הוא מתנגד לכל מהלך שמנסה לשפר, ולו במעט, את מצבם העגום. הצעות החוק שהובאו לשולחן הממשלה אינן כרוכות בתקציב ממשלתי. כשהממשלה מתנערת מאחריותה לגורלם של בעלי החיים, הכוח לשינוי הוא בידי האזרחים: באימוץ כלבים וחתולים במקום בקניית בעלי-חיים, ובחרם צרכני על תעשיות מתעללות והעדפת מזון מהצומח".

נקודות האור בדבר זכויות בע"ח הגיעו בעיקר מחה"כ איציק שמולי שהעביר חוק להחמרת העונש למתעללים בבע"ח ורק בחודש האחרון נאסרו שלושה אנשים שהתעללו בבע"ח לתקופה ממושכת.

אז אני יולי, יש לי כלבה (פולגה) וחתול (טיגר) שאימצתי מעמותת "חברים לחיים", אני אוהבת בע"ח ולפני כשנה גם הפסקתי לאכול אותם.

אני מאמינה שאכילת מוצרים מן החי אינה מוסרית ומכילה צער בע"ח חמור שאין אנו מודעים אליו ובעיקר - עוצמים את העיניים ובונים עוד ועוד את חומת ההדחקה. מדי פעם, כשקופצים בערוץ 2 תחקירים על "זוגלובק", "תנובה", "דאבח" או התחקירים על הסרטן שבבשר המעובד - חומת ההדחקה נסדקת ועוד ועוד מבינים את החשיבות בהפחתת המזון מן החי ובאימוץ בע"ח.

אני לא מצפה שמחר כולם יהיו טבעונים, אני מודעת לקושי לשנות ולערער על התרבות עליה גדלנו, על האוכל של סבתא ועל ההרגל שכל כך קשה לנו לשנותו. לפני כשנתיים הייתי באותו מקום מנותק עד שבמקרה נקלעתי לראות את הרצאתו של גארי יורופסקי ולא יכולתי להישאר אדישה, רציתי לדעת עוד ולראות את התמונות הקשות והסרטונים שמביאים את האמת ישר לפרצוף. כל הנושא הזה מביא איתו הרבה חומר למחשבה ובעיקר מעלה את המודעות שלנו לבע"ח ולזכויותיהם.

בנוסף, אני מאמינה שתזונה מן החי אינה בריאה ומסכנת אותנו ואת כדור הארץ כאשר ידועה כתעשייה מזהמת ביותר.

הנושאים רבים וכל אחד יכול למצוא ולתרום את חלקו למען המאבק הגדול למען בע"ח, גם צמצום והפחתה בתזונה מן החי, גם תרומות קטנות לעמותות הנלחמות למען בעלי החיים, גם רכישת מוצרי ביגוד וקוסמטיקה אשר לא נוצלו בה בעלי החיים - כל אלה הן פעולות קטנות שעומדות בראשות כל בני האדם. תחשבו על התזונה שלכם, על הכשרות שבבשר לאור עבירות צער בע"ח, תחשבו על בע"ח הבריאים המומתים בכל שנה, תחשבו על הניסויים בבע"ח לצורכי קוסמטיקה, תחשבו על הפרוות, על תיקי העור והמגפיים, תחשבו על המשלוחים החיים, תחשבו על בעלי החיים הכלואים בקרקסים ברחבי העולם לצורך שעשוע בלבד, תחשבו על הכלובים בספארי ועל הצפיפות מהן סובלות התרנגולות בלולים.

אני בטוחה שאם כל אחד יקח חלק קטן במאבק נוכל לעמוד גאים כבני אדם מוסריים ומודעים לכל היצורים החיים איתנו - גם החלשים וחסרי הקול.

מקווה שבשנה הבאה, ביום המעשים הטובים, ביום זכויות בע"ח בכנסת נראה שינוי משמעותי הן מצד הציבור הרחב והן מצד חברי הכנסת ובעיקר מאלה שעל אחריותם הדאגה לבעלי החיים.

התמונה נלקחה מהבלוג של אלישע דביר - ובו כתב כי הגרפיטי נעשה בהשארת הסרט 'לינקולן'. ציטוט- "יש שם סצנה שבה אחד המתנגדים לשחרור עבדים אומר "היום נשחרר אותם, מחר ניתן להם להצביע ובעוד כמה שנים - גם הנשים ידרשו זכות הצבעה".

שבוע טוב,

יולי.

בעקבות הכנת רפרט בנושא דמוקרטיה נחשפתי לתופעת ה"גרפיטי", לא שהוא לא היה שם קודם, אך בהמשך לראייה שאני מפתחת במהלך לימודיי ולתודעה ההולכת והגדלה למשמעות הדברים, אני עוצרת רגע לחשוב - מה זה?

אומנות רחוב

ונדליזם

מעשה לא חוקי

אמירה

חופש הביטוי

אחרי שיטוטים ברשת והחשיפה למגוון הנושאים הרחב שתופעת ה"גרפיטי" מעלה, אני רוצה לסכם את דבריה של אילנה גרף במאמר שכתבה בנושא ומתמקד בהיבטים האמנותיים, הפוליטיים והתרבותיים. (את המאמר ניתן למצוא כאן)

בצורתו הפשוטה, הגרפיטי, הוא כלי פשוט וספונטני שמאפשר ביטוי עצמי ליחיד, לקבוצות ואף לתנועות פוליטיות. בצורותיו המורכבות יותר הוא עומד בקריטריונים של יצירת אמנות של ממש - על אף מגבלותיו ולמרות הבעייתיות שלו מבחינה חוקית. הגרפיטי כולל בתוכו את כל האלמנטים של יצירה אמנותית: צורה וקו, צבע, ציור, רישום ואף פיתוח קליגרפיה ותלת- מימד, ומעל לכל – כמו בכל יצירת אמנות, הגרפיטי משקף סגנון וביטוי אישי של האמן היוצר אותו, והוא כנראה לא ייעלם מן העולם.

אני רואה את ה"גרפיטי" כדרך לביטוי אישי או קבוצתי בנושאים העולים מתוך הקושי לממש את עקרונות הדמוקרטיה ואני חשה שאמנות זאת מקומה בשיח החברתי כמקדמת דעות ביקורתיות ומרחיבה את התודעה, וארחיב על כך בהמשך.

כפי שכבר הבנתי, מאוד קשה להצביע על הגדרתה של הדמוקרטיה ואולי נכון להגדיר אותה היום - כאן ועכשיו.

הדמוקרטיה כפי שנולדה ביוון לא מאוד רלוונטית לימינו והיא חשובה להיסטוריה, לפילוסופיה ולשיח העיוני אך אותי מעניין יותר החלק המעשי שבדבר. היום נהוג לחלק את הדמוקרטיה לשני היבטים: הפורמלי והמהותי, והם מתבססים על ערכים ועקרונות אותם אנו רוצים ליישם בחברה הדמוקרטית.

כידוע, החזון הדמוקרטי לא מומש במלואו ולכן, דעתי היא כי הדמוקרטיה מבטאת מאבק מתמשך ולא הגדרה יבשה.

הדמוקרטיה שייכת לנו, לכל אחד ואחת, המפגש שלנו איתה הוא היוצר את תוכנתה, את הגדרה ואת הדרך למימושה.

נתחיל מהתודעה. בסקירה היסטורית ופילוסופית נוכל לדון רבות בנושא התפתחות התודעה או השינויים שהיא עברה ועוברת עד היום, אבל גם התודעה היא מאבק. כמה מאיתנו הולכים ברחוב ופשוט - הולכים ברחוב, כמה מאיתנו מודעים להליכה, לצורת ההליכה, לאנשים השונים, לגברת הקשישה שעלתה לאוטובוס או לאדם שנראה כמי שמחפש שם של רחוב?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מרגישה שההליכה האוטומטית היא מאפיין בולט בחברה המודרנית והטכנולוגית שבה לאט לאט המסכים תופסים את מקום המציאות.

אז אני הולכת לי ברחוב, כמעט על אוטומט, ופתאום-

אהיה כנה, שמעתי על 'שוד הגז', הבנתי שהיה חשוב להגיע להפגנה, אך לא הגעתי ומאז הנושא הזה די התפוגג מתודעתי, ובכלל מקומו שם לא היה משמעותי מידי. אקטיביזם זה בכלל נושא מעניין ושנוי במחלוקת בעיניי ואני בטוחה שאכתוב עליו בהמשך, אך בינתיים אשאר במקום הראשוני והתודעתי אליו אני מכוונת.

ככל שהאזרחים מנותקים יותר, אוטומטים יותר, קונפורמים יותר ותודעתם אינה עולה בקנה מידה אחד עם היושבים בכיסאות הכנסת - יש סכנה לדמוקרטיה. אנחנו, או לפחות רובנו, מעניקים את הכוח לאדם, למפלגה ולמשא המתן הפוליטי לנהל את חיינו ועתידנו במטרה לממש רעיון דמוקרטי ושוויוני אך בוודאי אסור לנו להשאיר את האחריות בידי הפוליטיקאים בלבד.  אמנם הדמוקרטיה היא לא 'שלטון העם' אבל את המילה 'עם' אסור להוציא מהמשוואה.

פוליטיקה זה לאנשים שמבינים בפוליטיקה - או לפחות ככה חשבתי, וזה גרם לי לניתוק מוחלט מכל עניין שקשור בכך.

בתור סטודנטית לחינוך, וכאדם בכלל, אני שמחה לגלות שפוליטיקה זה לכולם. דמוקרטיה זה לכולם - ומפה מתחיל הדיון.

התודעה שלי בעניין הגז למשל, היא נמוכה מאוד - ואני משערת שזה טוב לאינטרסים מסויימים. מצד שני, יש אנשים שהתודעה שלהם בעניין היא גבוהה מאוד ומגיעה לעיון מעמיק, לדיונים ולאקטיביזם ממשי, ואני חושבת - "איזה מזל... כל הכבוד להם! אבל זה לא בישבילי..." - האומנם?

עכשיו אני חושבת על אותו אדם, שהגיע, ככל הנראה, בשעה מאוחרת של הלילה, עם שבלונה מוכנה מראש וריסס את הכתובת הזאת במנהרה ברכבת מרכז. אני עוברת שם כל יום, וגם אם לא מיקדתי את תשומת ליבי לעניין, המילים הדהדו לי בראש.

זוהי ראשית התודעה והיא חשובה למרות מימדה הראשוני.

חוסר תודעה מוביל לאדישות, ואדישות מסוכנת לדמוקרטיה.

יולי.

הלימודים באקדמיה לא פשוטים. לא בגלל העומס או דרגת הקושי, כי במאמץ כזה או אחר נשיג את שניהם, אבל בגלל התהליך שמציב לנו בכל יום אתגרים חדשים. אתגרים זה לא נוח, זה דורש מאיתנו הרבה ואנחנו גם ככה עייפים מתקופת המבחנים והחזרה לשגרה ואז מגיע - קורס "אלף-בית בדמוקרטיה: חינוך לדמוקרטיה וזכויות אדם" עם ראשת המחלקה.

בקושי עברתי את הבגרות באזרחות והאמת, זה לא ממש עניין אותי. עכשיו כשאני כותבת אני תוהה, אזרחות שווה נקודה אחת בתעודת הבגרות, באנגלית הגעתי לחמש, בציון גבוה ואפילו קיבלתי על זה בונוס - מה זה אומר על ערכו של מקצוע האזרחות והמשמעות שהוא מקבל במערכת החינוך? אבל זה לדיון אחר. אז מפה לשם ובציפיות נמוכות הגעתי לשיעור הראשון בקורס והיה לי קשה להודות, אבל זה היה מעניין, ואפילו מאוד מעניין.

ואז האתגר - עליי לקחת על עצמי יוזמה אקטיבית במסגרת הקורס. למזלי, אני אוהבת אתגרים.

זה התחיל בהרצאה הראשונה על דמוקרטיה, נכנסתי לזה מבלי לשים לב, זה שאב אותי פנימה וככל שהתעמקתי יותר, הייתי יותר מבובלת - ואת זה אני אוהבת פחות.

אז ברוכים הבאים ליוזמה שלי ולאתגר שלי לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי.

יולי.