אחרי התחפושות ורוח השטות, ברגע של רצינות קראתי את מגילת אסתר כאילו לא קראתי אותה אף פעם.
פרק א' והמאבק בין אחשוורוש וושתי -
אין מתאים יותר מלקרוא את תחילת המגילה אחרי יום האישה ושבוע המגדר שכיכב ברחבי הסמינר.
הסיפור על גירוש ושתי מוצג לנו בתחילת המגילה כדי שנבין איך בכלל אסתר הגיעה לשם בהמשך, אבל ברור שיש לו סיבה נוספת ואולי היא שונה בעיני המתבונן.
פרק א' הוא סיפור על גברים ועל נשים, על שוויון ועל ההיסטוריה שחוזרת על עצמה.
בעודי קוראת, מדמיינת את הסיטואציה שבה יושב מלך אחד שיכור אחרי שבוע של חגיגות, עם שבעת הסריסים שלו ומתהדר ומתפאר בשלל רכושו.
בעולם מקביל, ושתי עורכת משתה נשים בבית המלכות ונראה כי קיימת חירות ובחירה, אך מוסיף הפסוק: "אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" שיהיה ברור שהחירות לא יכולה להתרחק יתר על המידה.
אז המלך, שכאמור ליבו טוב ביין, מרשה לעצמו קצת להתפזר ומוריד עוד קצת את המחסומים ומחליט לשלוח שבעה סריסים שיביאו את ושתי המלכה בכתר מלכות, ויש המפרשים כי בכתר מלכות בלבד, "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא".
כשאני חושבת על אחשוורוש אני רואה גבר פחדן, חלש, פופוליסט ומלא באגו - אחשוורוש עורך משתה לכל העם, מתהדר בכלי זהב, כסף ובעיקר ברכוש ומכריז על החירות לעשות כרצון איש ואיש. אחרי שבעה ימים מלאים בהוד והדר ויין עד לא ידע עדיין מרגיש המלך שמשהו חסר ובמחשבה לא צלולה במיוחד מחליט להתהדר ולהשוויץ גם באישתו כאילו הייתה עוד כלי זהב בפינת הארמון.
ואז מגיעה התפנית בעלילה, ובעצם למה תפנית אם כי דווקא המשך טבעי והגיוני?
"וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים;"
מציע הרב שמעון קליין, דרך לקריאת הפסוק הנ"ל דרך ההסבר כי המקרא לעולם מבאר את עצמו, אין מילה מיותרת וגם למיקום המילים יש משמעות רבה. למה בעצם ושתי ממאנת? אומר הרב, כי זה כתוב בפסוק ואם נסתכל מקרוב נמצא בו ארבע סיבות:
1. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה - קודם כל היא ממאנת כמלכה, לא כאשת המלך אלא כמלכה בפני עצמה וכמלכה היא לא מוכנה להגיע.
2. וַשְׁתִּי - ושתי היא בן אדם, עם זהות ושם פרטי, ובתור בן אדם היא לא מוכנה להתבזות בפני העמים והשרים.
3. לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ - המלכה ושתי לא תבוא בפקודה. אולי הזמנה היתה מתאימה לה יותר.
4. אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים - היא בטח לא תבוא עם שבעה סריסים שיכורים ונראה לי שבצדק.
מכל מקום, ברור כי ושתי המלכה אינה מוכנה לרצות את בעלה ולמרות מעמדו המלכותי, היא
עומדת על רצונה ודעתה ומבחינתי, מעוררת השראה לנשים רבות, מגלה אומץ לב ואסרטיביות מול
הממסד הגברי ואינה מוכנה לקבל את המצופה ממנה בכל מחיר.
המלך
מגרש את ושתי לאחר התייעצות עם שריו שהחליטו שהיא עלולה להשפיע על נשים נוספות. איזהו הגבר (ובמקרה שלנו גם המלך) הפוחד מאשתו כאשר היא מביעה את דעתה? גירושה של ושתי מעיד על
השלטון הגברי כמתעקש לשמר את מעמדה הנמוך של האישה ולשעתק אותו מדור לדור ע"י
הציווי: "וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶןלְמִגָּדוֹל,
וְעַד-קָטָן" (פרק א', פס' כ').
מאז ועד היום השוויון בין גברים לנשים הוא מאבק. פמיניזם הוא מאבק ופמיניסטיות הן נשים שרוצות שוויון והאמת שאת זה לא בדיוק ידעתי.
המילה פמיניסטית זורקת אותי לשלל של סטיגמות שהחברה ויחסי הציבור יצרו עבור הפמיניסטיות ועבור הפמיניזם בכלל,
אז היום אני שמחה לגלות ולדעת להתבונן בדרך קצת אחרת על דברים שבעבר נראו לי כברורים מאליו.
אז אם אתם עוברים ברכבת מרכז תדעו שזה שלי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יולי*