אני יושבת וחושבת .... לאחרונה יש לי יותר מדי זמן לחשןב.. אפילו המוסיקה ,שהיא בדרך כלל תמיד משנה את מצב רוחי לטובה כשאני מדוכאת ,לא עוזרת.בעקבות מסעי להגשמה עצמית ,עזבתי את עבודתי ,עבודה ששנאתי וסבלתי בה כי זה לא מה שאני רוצה לעשות,גם התחושה שעליי להתנצל כשאני מנצלת את זכותי להפסקת צהריים אחרי שעות של ניפוחי מוח מלקוחות עצבניים ,תרמה לעזיבה שלי ...
הייתי בטוחה שהכל ייסתדר והעזיבה רק תדרבן ותדחוף אותי לעסוק ברדיו או בכתיבה ,אך בפועל הקורס המהולל לא תרם לי בכלום חוץ מלרוקן כמה אלפי שקלים מחשבון הבנק שלי.
תחנת הרדיו שפתחה את הקורס מאז פתחה קורס חדש,ועשקה עוד צעירים תמימים עם תקווה שהקןרס יפתח להם דלתות.
ואני?אני מלאת כעס וטינה על כל העולם !!!!😠
מה נסגר עם הפאקינג עולם הזה???
מה יש בי שכולם מתייחסים אליי כאילו הייתי אויר? מה,אני כל כך יצירתית וכל כך מלאת תשוקה למוסיקה,לספרות,לכל דבר מעניין... אני הייתי יכולה לעשות כל כך הרבה דברים אם פאקינג לא היו מתייחסים אליי כמו אל עלה נידף ברוח ... עזבתי נישואים אומללים בתקווה שאני ימצא זוגיות טובה ואקים משפחה ,עם אדם שפאקינג יגרום ללב שלי לתפקד ולהרגיש,טסתי וטיילתי כדי לעשות לעצמי קצת טוב ,לקחתי קורס במה שמעניין אותי ... עזבתי עבודה ששנאתי ... אבל שום דבר טוב לא קורה לי !!! ועכשיו גם אין לי עבודה ,ואני גם לא מסוגלת להמשיך בעבודות שאני שונאת .
כל יום שאני פותחת את העיניים בבוקר זה פאקינג בזבוז!!!למה אני טורחת לקום בבוקר? אף אחד לא מכיר ביכולות שלי,אף אחד לא נותן לי הזדמנות לעשות את מה שאני אוהבת ... אין לי בן זוג להישען עליו ...
איזה ברירה יש לי חוץ מלהיפרד מהעולם הזה ,שכנראה אין לי מקום בו,?העולם הזה כנראה לא רוצה שאני ימצא בו את מקןמי ,אןלי אני צריכה להפסיק להתעקש?
היו שלום ... אולי לתמיד...😢
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: