Litter Box

הכל, כרגיל, קורה ביחד, בבת אחת.

המשפחה ההזויה שלי, בעיות בעבודה, מחלות, אובדן ואבל,

והשעה הארוכה הזו בבוקר שאני לבד בה,

אחרי לילה ללא שינה

מזכירה לי למה כל כך קל לפנות לפגיעה עצמית.

דאמיט כבר חודשים שלא רציתי לחתוך כל כך עמוק

אני מרגישה שיש לי רעל בפנים שצריך לצאת החוצה

למה הורדתי את המינון של התרופות הפסיכיאטריות מההתחלה?

למה חשבתי שאני יכולה להתמודד עם זה?

למה חשבתי שהסיוטים יפסקו?

למה חשבתי שאני אעמוד בטיפול בפוסט טראומה המזדיינת הזאת שלא מניחה לי לרגע?

למה חשבתי

לרגע

אומלל

אחד

שאני אהיה בן אדם מתפקד?