פילוסופיות חופרות שלי על החיים

עבר כלכך הרבה זמן 

אבל הלב עדיין לא יכול לשחרר 

או שאולי זה הזיכרון שמשחק לי בראש 

ניסיתי הכל 

אתה תמיד קופץ לראש 

תמיד הנשיקה שלך משתלטת עליי 

ועכשיו כשאני לבד אני לומדת לחיות איתך במחשבות שלי 

אני הולכת לישון איתך 

וקמה איתך בבוקר 

וכשאני רואה אותך הלב נעצר לשנייה 

ואין עם מי לדבר 

אתה הטעות הכי גדולה שלי, תמיד אמרתי 

תמיד אמרתי שלא הייתי צריכה להיות במסיבה הזאת 

ועכשיו אני משלמת 

אבל קשה לקום כל בוקר עם הטעות הזאת מול העיניים 

מתי תמצא לך ראש אחר להיות בו?

לא היא לא אוהבת את זה 

זה מכאיב לה 

היא לא נהנת אתם לא רואים?

היא לא צועקת כי כיף לה 

היא צועקת כי היא לא יודעת כמה כואב זה עוד יכול להיות 

והיא רוצה שזה ייגמר. 

עכשיו. 

הבחור שלי לא יתעצבן כשאני מעירה אותו בבוקר 

הבחור שלי יאהב בדיוק את הקפה שאני מכינה 

הבחור שלי תמיד יגלגל לי גם 

הבחור שלי יאהב לישון איתי ולחבק אותי צמוד, כל הלילה 

הבחור שלי תמיד יתעסק בשריטות הקטנות, בצלקות, במקומות שאפילו אני לא שלמה איתם 

וזה ירגיש לי שלם 

וכשהוא יסתכל לי בעיניים אני לא אסיט את המבט 

אני אסתכל עליו חזרה 

וככה נוכל לשתוק לנצח, אני והבחור שלי 

והוא יאהב אותי, כי הוא הבחור שלי 

ואני יאהב אותו 

ואשתדל להישאר הבחורה שלו