פילוסופיות חופרות שלי על החיים

מצטערת אהובי 

אבל נפשי לא מרפה ממך 

אתה כל כך ברור לי 

אני רואה דרכך 

שהכל כל כך רע לך 

וזה רוצח לי את הבטן 

הידיעה שאני יכולה לעזור 

אם רק היית נותן 

בינתיים שולחת שליחים

כמו מלאכים 

שישמרו עלייך בשבילי 

שישמרו על האוצר שלי 

כי אם מקרוב לא הצלחתי 

אולי מרחוק 

מצטערת אהובי

אבל נפשי לא מניחה לי לשכוח ממך . 

הוא רץ 

הכי מהר שאפשר 

כל כך מהר שהוא לא שומע את צעדיו שלו 

הוא רץ וחולף על פני כולם 

אף אחד לא מבחין בו 

רק הריח שלו שמזיז לי את הראש 

גורם להיזכר בלילות איתו 

חיפשתי אותו שם 

ולא מצאתי 

האדום בעיניים מסתיר לי אותו 

הוא נשאר במקום אחר 

הטראומתי והכואב 

שלא מניח לו לשבת 

לא מניח לו להיות הוא עצמו בלי איזה משהו שירחיק את הראש שלו ממחשבות מיותרות

מחשבות שמזכירות

ואולי גם אותי

ואולי גם אותה

ואולי את הרגע שבו היה צריך להתחיל לרוץ

וידע שאין עצור לעולם.

אני רוצה לאהוב אותך עד השמיים 

כמו שכתוב בספרים 

אבל אני מפחדת 

להגיע לשמיים 

ולאט לאט ליפול 

לאבד את עצמי מבלי להרגיש 

ואני אפול ואתרסק 

ואתה? 

תישאר בשמיים או שתיפול איתי? 

ואני אשאר לבד?

קיצור עזוב אותך נראלי לא מתאים..