משהו בכל זאת נשאר לי בראש...

לא יודעת מה עובר עלי לא יודעת מה קורה פה...אני נשארת כל הזמן באותו המקום נמאס לי המעצור הזה שחוסם לי את היציאה המעצור הזה שיש לי בגרון אני לא יכולה לבכות אני נחנקת אני שונאת את זה אנ י שונאת את עצמי אני פוחדת....רע לי....אין לי עם מי לדבר...באמת שאין כי אף אחד לא יצליח לפצח אותי אף פעם....רק היא יכלה רק היא ...היא היחידה שיכלה לשמח אותי היא היחידה שתמיד הייתה לצידי...היא תמיד עשתה הכל כדי שאהיה הכי מאושרת שאפשר...[יורדות לי דמעות אני כל כך שונאת לרשום פוסטים לא מובנים...]

מה שעובר לי בראש....כן נבאלתי מה כבר יכולתי לעשות כשאומרים לי דברים כאלה....כן ברחתי כן הסתתרתי....כן בכיתי ואני יודעת שזאת רק ההתחלה....כן אני שונאת לבכות כן בכי זה ל"חלשים" כמו שאמא ואבא[שחוזר מחר ועכשיו כבר ממש לא אכפת לי]....אומרים..

כן הדודים המטומטמים האלה מה אכפת לי מהם...מה אני צריכה לנסוע ליער בישביל להראות להם שאני מכבדת אותה...היא אף פעם לא הייתה אמא בשבילי אמא שלי מתה....כשהייתי קטנה....אמא שלי הייתה פעם כל מה שאי פעם רצתה...

רק אמא שלי היא לא אמא שלי..

היא לא שמרה ולא ידע דבר..

את האישיות שלי היא כלל לא מכירה..

אז מי צריך אמא בכלל בעולם?

אני לא מבינה אולי אני כותבת המון שטויות אבל גם ככה אף אחד לא מגיב לי..

ולא קורא את זה אבל אני כותבת בישבילי....כבר לא אכפת לי מהעיצוב החדש....כרגע הוא נראה לי כל כך מכוער..

לא אכפת לי מהגיטרה שעוד מאט אקבל גם לא אכפת לי מה יעלה בגורלי או בגורל אחרים..

אני יודעת שזה המון שטויות מרוכזות ביחד אני יודעת שזאת לא אני...אני אף פעם לא הייתי כמוהם תמיד הייתי מה שאני תמיד...אני...לא יודעת איך להמשיך נראה לי שזאת דילמה אבל טוב שלצידי יש אדם אחד או שניים לפחות שכרגע הם הדבר שאני הכי צריכה בעולם אני רק מבקשת מאלוהים שתיהי מחוברת אני כל כך צריכה לדבר איתך[נטל]...

לא יודעת מה עובר עלי...אני פשוט לא מבינה הכל חוזר אלי חזרה האושר נמחק ואני הופכת למשהו אחר...כמו כולם אני שונאת להיות כמוהם אגואיסטים שלא רואים דבר....אני מסתפקת במה שיש לי...אפילו שזה לא הכי טוב בעולם...אבל אין דבר כזה מושלמות אז מה הקטע בכלל...אמא שלי הייתה והלכה...ואיתה הלך גם ליבי אבל אני בטוחה שהחלק הזה שנשמר לי ממנה נשאר בוכי לתמיד ואני יודעת שהיא צדקה כשהיא אמרה שאני בדיוק כמותה כשהייתה קטנה רק ההבדל היחיד אני עוד פה והיא שם...

לא יודעת מה עבר לי בראש.....אתם יכולים להתייחס אל זה או אל כסיפור או כאל משהו מוזר שכתבתי באותו רגע שנבאלתי כל כך...שכחתי אותה אבל אני רק חושבת החלק הזה שיש בי עוד קיים אז אני אנצל אותו כמו שאוכל כמו שרק אוכל!

המשך יום טוב אל.

נ.ב

מי שבאמת מכיר אותי והועיל בטובו גם להגיב אני אוהבת אתכם!!