היי אנשים....אנשות ליתר דיוק ....

עוברים עלי בזמן האחרוןהרבה דברים לא קלים לא שאני אומר שחברות שלי כמו נטל או אקה עוברות בחייהן דברים קלים יותר...אני רק רציתי לומר שעובר עלי משהו וזהו..

אני פשוט לט מבינה מה עובר עלי...כל יום נראה לי אותוהדבר אני הולכתלבצפר עושה מבחן יום לאחר מכן אני מגלה שנכשלתי ...אני חוזרת לפאקינג חור הזה שקוראים לו כביכול בית...האמא כביכול הזאת צורחת עלי...מאשימה אותיבכל דבר אפשרי שיש אחר כך אני סוגרת את הדלת ונסגרת בעולם שלי....כאילו אין לי חברים אין ליאנשים שיש לצידי כאילו אני תמיד לבדי...אבזה בכלל לא נכון אני יודעת שיש תמיד אנשים איתי לצידי...אבל פשוט אף פעם אין לי יכולת להרים שפורפרת ולומר להם בא לך לדבר רע לי....פשוט אין לי אומץ להעמיסעליהם את זה...

כל דברשני שאני חושבתהוא מוות כל דבר ני שאני מציירת הואמוות הדבר היחידשבא לילעשות זה לבכות...

נמאס לי מזה אמא שלי צרחה עלי רק בגלל שאחותי נכשלה בכל המקצועותבבית ספר והכל בגלל שאני לא ישבתי איתה הכל בגללי אתם קולטים אני אשמה ולא היא....אמא של שיר למשל יושבת עם אח שלה ועושה איתו שיעור אמא שלי לא פוחת מחברת היא אפילו לא יודעת מה הם לומדים היא פקדה עלי ללכת לאספת ההורים של אחותי..ואז המורה שואלת אותי למה אמא לא באה ואני משקרת היאבעבודה...אני שונאת את זה!!

הדבר שאני הכי שונאת ביקוםהואלשקר הדבר שאני הכישונאתביקום שצועקים עלי...אני שונאת את העובדה שניסיתי לעשות את מה שניסיתי...אני לא רוצה לחזורלשם שוב...לא רוצה...שמישהו יגיד לי אני לצידך שמישהו יהיה איתי....נמאס לי !!!

טוב לא משנה עד כמה אתם חושבים שאני מגזימה יש כאלה שמכירים אותי ויודעים שאני באמת לא רוצה לחזור לאותו חור שהייתי בו פעם אני לא רוצה להסתכל אחורה....נמאס לי מהכישלונושלי...נמאס לי ש85-89 זה לא מספיק בשביל אמא שלי...שתתמודד קודם עם האבא הבוגד שיש לי ועם אחותי עם המינוס 40 שלה...ואחר כך תפיל עלי הכל כאילו אני האמא פה ולא היא....

ואולי היא צודקת אין לי שמץ...תנו לי לחיות בשקט!....אולי זה אגואיסטי אבל לפעמים בא ל להיות כמוני...כמו שרק אני יכולה כמו שאף אחד לא מכיר אותי..