מי מת והפך את המצה ללחם?

קיצר חג הפסח הזה עובר עלי בטישטוש מוחלט של ערכי היהדות,

לא מספיק שהבית מלא בחמץ,זה גם מה שאני אוכלת, ונחשו מה, אין לי שום יסורי מצפון.

אם עד עכשיו כל פסח עבר אצלי בניקיון בית ובזריקת חמץ מחוצה לו, אז הפסח הזה עובר עלי

בהכנסת חמץ לבית ועשיית בלגן טוטאלי תוך כדיי, ונחשו למה,

עם חבר בשם פסח נסה לא לחגוג את פסח יום יום.

כל יום עובר בניקיון טוטאלי של החדר אחריו,ובהכנת אוכל בשבילו ואז בלשמוע חצי שעה דיון עד כמה שהוא

טוב טעם ולא יכול לאכול את מה שמגישים לו,ולכןצריך להכין עוד משהו אחר..

קיצר החיים שלי חולפים להם ממש מהר,אם איי פעם ראיתם אותי בבית שלי בפ"ת אז כולכם יודעים טוב טוב,

שאני עקרת בית למופת וכל הבולשיט הזה,אז נחשו מה אם אז הייתי חולת ניקיון עכשיו אני פסיכוטית לגבי זה.

בזמן האחרון למדתי להעריך את מה שיש לי,כי בזמן האחרון גם שמתי לב שאין לי כזה הרבה..

נראה לי שרק עכשיו אחרי חצי שנה שאני גרה איתו אני מבינה כמה שזה באמת קשה להיות זוג

ולא רק זוג אלא גם לגור ביחד ולסבול אחד את הקונצים של השני.

לפסח ולי יש המון בעיות אנחנו רבים המון,אבל מה שאני הכי אוהבת בלריב איתו זה שאנחנו תמיד משלימים

וזה באמת שווה את הריב.

שלשום ראינו את הסרט מכושפת,עשו אותו ממש יפה, ולמען האמת אני ממליצה לראות אותו בזוג.

בעיקר בגלל שברגע שראיתי אותו עם פסח באמת הבנו שזה שווה את זה, שבאמת שווה להתאמץ

בשביל שיהיה לך קשר ארוך ועמיד בפני ריבים שטוטיים.

כל כך הרבה זמן לא כתבתי שאני אפילו מרגשת את עצמי בעצם העובדה שבכלל נזכרתי שיש לי דבר כזה

שקוראים לו בלוג.אני זוכרת את הימים שהייתי מעדכנת כל יום, עכשיו זה כבר פחות חשוב,וחלקים רבים של

החיים שלי לא מתועדים, אבל עדיין,שיהיה לי לפחות קצת מה לזכור..

מה כן, רוב האנשים לא ממש יודעים את זה אבל אני מאורסת,ומאורסת כבר דיי חודשיים, אני נוטה לשמור את

זה בצד ולא להזכיר את העובדה הזאת או בגלל שאני לא רוצה שאמא שלי תדע עדיין או בעיקר בגלל שאני מפוחדת עד

לשד עצמותיי...אני מקווה שאתרגל לזה מתיישהו..

אווו משהו שקשור לזה, לקחתי טרמפ מהעבודה של פסח לכניסה לגן יבנה (כניסה לישוב בו אני גרה) ובדיוק הנהג שאל

אותי אם אני נשואה ויש לי ילדים(?!) זה נגמר בזה שהוא מתחקר אותי בקשר לאיזה אולם אני מתכוונת להזמין ואיפה, ואיזה סוג אוכל..

קיצר תארו אותי במצב הזה, אני פשוט הסתלקתי מהמשאית שלו כמה שיותר מהר,ולקח לי רק איזה חצי שעה להתאושש מהכמות ה

עצומה של השאלות שנפלו עלי..

אני ממש מקווה לא לחשוב על זה יותר בחיים,לפחות לא בשנה שנתיים הקרובות..

החלטנו לחכות עם התאריך עד שאני אדע אם אני הולכת ללמוד או לצבא..

אז להיתוס..

אל.

(: