|
| 5/2008
להוקיר לזכור ולא לשכוח
היום הוא יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום קשה למשפחות שאיבדו.
רבים איבדו במלחמה האחרונה,חברים,בעלים ובעיקר בנים.
כל היום הזה מזכיר לי את החברים שאני הכרתי ושנהרגו במלחמה.
יום זה קשה לי,אך אני לעומת הוריהם חשה הרבה פחות כאב.
אתמול פסח אמר שהוא רוצה לסיים את מה שהוא התחיל,שהוא רוצה לחזור לצבא.שהוא רוצה לחזור לקרבי.
כמובן שאני מבינה אותו,ותומכת בו בעיניים עצומות,אני יודעת שהוא צודק,
אני פשוט לא מוכנה לתת לו ללכת ולא לחזור כמוהם...
כמו שכבר אמרתי אנחנו מאורסים,אני מתכוונת בכל ליבי לבלות את כל החיים שלי איתו,אני רוצה שיהיו לנו ילדים ביחד,דבר שאפילו לא חשבתי לומר אף פעם לאף אחד,אף פעם לא האמנתי שהקשר שלי ושל פסח יחזיק מעמד,אף פעם לא האמנתי בזה שאסלח לו אי פעם על 2 הבגידות,אף פעם לא חשבתי שאלמד לחיות עם כל פירצי הכעס שלו...אף פעם..
ואתמול רבנו כמו שלא רבנו הרבה זמן,על משהו באמת חשוב, אני פשוט לא מוכנה שהוא ילך ולא יחזור,אני פוחדת עליו,אבל אני יודעת שאם הוא לא יעשה את זה הוא ישאר מתוסכל,תמשיך להפריע לו העובדה שהוא לא עושה מילואים,
הכל ימשיך להידרדר עד שזה יתפרק וישבור אותו.
אני מבינה ויודעת שעלי לתמוך בו,אני יודעת שגם אם זה מפחיד אותי אני צריכה לוותר...אני יודעת שבמילא הוא לא יקשיב לי...
פוחדת עליו זה הכל..
פוחדת עליו כמו שחששתי להם..,
ופוחדת להיות אחת מאלו שאיבדו..
פוחדת לאבד...
פוחדת שוב לחיות בפחד הזה..
כבר איבדתי..
לא רוצה שזה יקרה שוב.
מעבר לצליל הדממה הדקה
מעבר לכל הכאב, האבל והכעס הזה על המדינה..
מעבר לכל זה..
אני מאחלת לפסח ולי 10 חודשים שמחים ביחד.
ושזה לא יגמר לעולם.
אוהבת,כואבת
ופוחדת
אל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
