~ראשית, סליחה מאלינה ומכל שאר המגיבים שלה. פוסט זה לא נכתב על ידה אלא על ידי פריצה אישית בכדי להשאיר לה הודעה זו משום שאין באפשרותי לכתוב לה תגובה רגילה בתגובות על הפוסט הקודם עקב המחשב הדפוק שלי ~

אלינה היקרה לי ולכולנו....

כפי שהסברתי לך פעמים רבות אין שום דבר רע לפעמים בדיכאון (שכן כל ירידה היא תמיד לצורך עלייה כמו בכל שאר תחומי החיים(  בטח שהבכי הוא גם לא משהו פסול. אינני מבין גדול בביולוגיה כך שאני לא יכול להסביר לך את התופעה מדעית אבל יש משהו בבכי שמשחרר את הכאב, שהוא מנקה את כל הלכלוך שמצטבר בלב ובנפש ומוציא אותו החוצה אז תני לדמעות לזרום משום שבשילוב של הכתיבה הרי שכבר פתרת את החלק הראשון של הבעיה - הראית שאת בכל זאת לא נסגרת, שאת כן עדיין יכולה להיפתח ולדבר על הנושאים וזה הכי חשוב משום שלצבור הכל בפנים לא בריא, לא מבחינה ביולוגית (מקשה על להירדם ומאד קשה לתפקד ללא שינה) ולא מבחינה נפשית.

שנית, את ממש לא מיותרת לא לידידים שלך, לא לחבר שלך, לא לחברות שלך, לא לאבא שלך או לאחיות שלך. עצוב לי שאימא מתייחסת ככה לבת שלה והלוואי והייתי יודע מה עובר לה בתוך הראש כדי להביא לך הסבר הגיוני אבל אין לי, כך שאציע לך בינתיים זה חיבוק ממושך מכל הלב שיכסה אותך מפני הקור והרוע בחוץ ויגן עלייך מכל סטירה גופנית או נפשית (ומניסיון, אלו הרבה יותר כואבות) שאימא שלך תביא לך. אף שכבר קיבלת הצעה דומה מהחבר שלך, הרי שתדעי שגם חדרי הצנוע במעונות עומד תמיד פתוח לרשותך. הייתי מציע לך את ביתי אבל עם הצעקות בו, הרי שזה יהיה בשבילך כמו לברוח מן הפח אל הפחת.

אינך צריכה לפרט יותר כרגע, אם את מרגישה שהכתיבה קשה עלייך משום שזה סימן לעצור ותוכלי להמשיך שוב בעת שתרגישי בנוח. הבלוג הוא ראשית כל בשבילך ולמענך, כך שאנחנו הקוראים הנאמנים שלך נקרא כל פוסט בין אם הוא שמח ובין אם הוא עצוב ונגיב בהתאם. הרי זו מהות החברות האמיתית - להיות שם למען הצד השני לא רק מתי שהוא שמח וקופצני, אלא גם מתי שהוא עצוב וזקוק לנו יותר מתמיד. מה שאת עושה פה זה פשוט לכתוב על הדברים שקשים לך, משום שקצה להתמודד עם הכל ואף פעם אל תחששי לדבר עם רגשותייך ומה שעובר עלייך משום שזהו המבחן הטוב ביותר לבדוק מי יישאר עד סוף דברייך, כדי להקשיב לך (לא לדבר תוך כדי השיחה אלא פשוט להקשיב לך עד הסוף) כדי להביא לך חיבוק תומך, כדי שתדעי מי האנשים שיכולים גם לקרוא אותך מבלי שתצטרכי להוציא אף מילה וידעו רק על פי "היי" ו"סבבה" שלך מתי את שמחה או עצובה, עייפה או ערנית. אבל הכל תלוי בך ועד כמה שאת תתני לאנשים האלו להתקרב אלייך ומהיכרותי איתך את בכלל לא טיפשה, לא מבחינת ידע ולא מבחינת נסיון חיים, כך שהשילוב של שניהם הוא שבעזרתו תבחרי את אותם אנשים.

לא איבדת את שמחת החיים שלך או את היכולת שלך לדבר עם אנשים. עובדה שאנחנו עדיין מדברים ומדי פעם עולה לך חיוך אמיתי על הפנים. תמיד ציינת שרק מעטים בין האנשים שקרובים אלייך נחשבים על ידך כחברים טובים וקרובים. אין בכך שום דבר רע משום שעדיפה איכות על פני הכמות ואני מבטיח לך שאלו אשר באמת אוהבים אותך ואכפת להם ממך, תמיד יהיו שם לצדך בכל שעה אפשרית, מוקדמת או מאוחרת, בכדי להקשיב לך, לחבק אותך חזק חזק כדי לספוג את כל הכאב שלך ולספוג את הדמעות שלך ויעשו כמיטב יכולתם בכדי להעלות לך חיוך.על כן, אינך גם צריכה לבקש מאף אחד שיגן עלייך משום שידידים אמיתיים יראו עד כמה את חשופה ופגיעה ויעשו זאת בעצמם.

שולח לך חיבוק ענק ממושך ומוחץ (כמו של הדובונים ששנינו כה אוהבים) נוסף מכל הלב שיחמם אותך ויזכיר לך שיש גם כזה דבר כמו חום אנושי אוהב ואכפתי בעולם הזה, בין כל הרוע, ובסופו של דבר הטוב באמת ינצח – כל מה שנותר זה רק להאמין...
 

שלך, בהוקרה ובהערכה – Guardian of Forever

משהו בכל זאת נשאר לי בראש...

לא יודעת מה עובר עלי לא יודעת מה קורה פה...אני נשארת כל הזמן באותו המקום נמאס לי המעצור הזה שחוסם לי את היציאה המעצור הזה שיש לי בגרון אני לא יכולה לבכות אני נחנקת אני שונאת את זה אנ י שונאת את עצמי אני פוחדת....רע לי....אין לי עם מי לדבר...באמת שאין כי אף אחד לא יצליח לפצח אותי אף פעם....רק היא יכלה רק היא ...היא היחידה שיכלה לשמח אותי היא היחידה שתמיד הייתה לצידי...היא תמיד עשתה הכל כדי שאהיה הכי מאושרת שאפשר...[יורדות לי דמעות אני כל כך שונאת לרשום פוסטים לא מובנים...]

מה שעובר לי בראש....כן נבאלתי מה כבר יכולתי לעשות כשאומרים לי דברים כאלה....כן ברחתי כן הסתתרתי....כן בכיתי ואני יודעת שזאת רק ההתחלה....כן אני שונאת לבכות כן בכי זה ל"חלשים" כמו שאמא ואבא[שחוזר מחר ועכשיו כבר ממש לא אכפת לי]....אומרים..

כן הדודים המטומטמים האלה מה אכפת לי מהם...מה אני צריכה לנסוע ליער בישביל להראות להם שאני מכבדת אותה...היא אף פעם לא הייתה אמא בשבילי אמא שלי מתה....כשהייתי קטנה....אמא שלי הייתה פעם כל מה שאי פעם רצתה...

רק אמא שלי היא לא אמא שלי..

היא לא שמרה ולא ידע דבר..

את האישיות שלי היא כלל לא מכירה..

אז מי צריך אמא בכלל בעולם?

אני לא מבינה אולי אני כותבת המון שטויות אבל גם ככה אף אחד לא מגיב לי..

ולא קורא את זה אבל אני כותבת בישבילי....כבר לא אכפת לי מהעיצוב החדש....כרגע הוא נראה לי כל כך מכוער..

לא אכפת לי מהגיטרה שעוד מאט אקבל גם לא אכפת לי מה יעלה בגורלי או בגורל אחרים..

אני יודעת שזה המון שטויות מרוכזות ביחד אני יודעת שזאת לא אני...אני אף פעם לא הייתי כמוהם תמיד הייתי מה שאני תמיד...אני...לא יודעת איך להמשיך נראה לי שזאת דילמה אבל טוב שלצידי יש אדם אחד או שניים לפחות שכרגע הם הדבר שאני הכי צריכה בעולם אני רק מבקשת מאלוהים שתיהי מחוברת אני כל כך צריכה לדבר איתך[נטל]...

לא יודעת מה עובר עלי...אני פשוט לא מבינה הכל חוזר אלי חזרה האושר נמחק ואני הופכת למשהו אחר...כמו כולם אני שונאת להיות כמוהם אגואיסטים שלא רואים דבר....אני מסתפקת במה שיש לי...אפילו שזה לא הכי טוב בעולם...אבל אין דבר כזה מושלמות אז מה הקטע בכלל...אמא שלי הייתה והלכה...ואיתה הלך גם ליבי אבל אני בטוחה שהחלק הזה שנשמר לי ממנה נשאר בוכי לתמיד ואני יודעת שהיא צדקה כשהיא אמרה שאני בדיוק כמותה כשהייתה קטנה רק ההבדל היחיד אני עוד פה והיא שם...

לא יודעת מה עבר לי בראש.....אתם יכולים להתייחס אל זה או אל כסיפור או כאל משהו מוזר שכתבתי באותו רגע שנבאלתי כל כך...שכחתי אותה אבל אני רק חושבת החלק הזה שיש בי עוד קיים אז אני אנצל אותו כמו שאוכל כמו שרק אוכל!

המשך יום טוב אל.

נ.ב

מי שבאמת מכיר אותי והועיל בטובו גם להגיב אני אוהבת אתכם!!