גדלנו. נמרוד הצטרף כשותף רשמית ועכשיו מנהל את הפיתוח בארץ, הכפלתי את האנשים והמשרד גם השתנה,

אם אומרים שלמנכל יש מחיר, הרי שאף אחד לא מבין מה זה לראות איך הזדמנויות נופלות בין הידיים על דברים

פוליטיים ולא טכניים. אני מסתכל על הכל אסטרטגית ומתכנן לחודשים, קשה לי נורא והכל נע בתנועה מאוד ארוכה ותזזיזית,

דברים שבניתי שיהיו לעכשיו חוזרים אליי רק אחרי כמה זמן כאשר אני מתוסכל ומדוכא, וכאשר אני שמח אני מגלה

שיש עוד דרך ארוכה להכל.

בין טיסה לטיסה קפצתי לישראבלוג לקרוא חלק מהקבועים שלי וגם לכתוב כמה מילים בעצמי, הינה חלקים מהם:

שכחתי את היומולדת שלך. נזכרתי רק עכשיו - בערך לפני עשר או עשרים דקות כשהייתי באוטובוס

וזה רק בגלל שנזכרתי שאמרת שיש לך יומולדת עוד מעט אחרת לא הייתי זוכר בכלל. אני מצטער,

אני מרגיש שלא זכרתי אותך ולא שמתי אותך במקום גבוה מספיק בשבילי. את אומרת במשפט שובר

"לא נורא מאמי, העיקר שנזכרת, כנראה שיש לך דברים יותר חשובים", "אתה איש העולם הגדול",

לא נורא, כן נורא. הקשר בינינו מנותק ואני מרגיש כל כך מרוחק ממך, אני לא יודע מה לעשות 

בשביל לקרב ולשקם אותו, אני לא מצליח להרגיש פתוח איתך. 

-

עברו כמעט חודשיים מאז שכתבתי את זה, הקשר בינינו נותק עוד יותר, הכל כל כך אפאתי,

סבתא אמרה לי בלחש שהיא זוכרת שהיינו כל היום ביחד, אבל היא לא דיברה על זה - היא דיברה

על זה שהייתי פתוח ומספר להם דברים, ואני רק שאלתי את עצמי בדרך שיצאתי מהבית שלהם,

"מה זה לספר?" "מה עושה שיתוף או חמלה למשהו עמוק ומחמם?" "קמתי בבוקר, הלכתי לעבוד,

חזרתי, זיינתי, שתיתי, הלכתי לישון, קמתי בבוקר", האם אלו החוויות שגורמות לנו להיות קרובים

אחד לשניה? לא. זה משהו אחר - אני לא מצליח לשים את האצבע עליו. מה קורה לקרבה להיות חמימה

ומקרבת אנשים? איך שלל עובדות רנדומליות גורמת לאנשים להרגיש קשורים אחד לשניה יותר? ואיך עובדות

חסרות מעש משנות לא עושות את זה? אלו שאלות שאני לא יודע לענות עליהן מלבד לנסות לדבר על הדברים

שהכי מפריעים לי ואלו שממלאים את ליבי במחשבות, רחישות ודפיקות ורק אז לחשוב על התוצאות

וחיש מהר התשובה תיפול ותגרום לי לכאב - איך לא ידעתי את זה קודם. 

-

הקשר ממך מתנתק ונפרם לאט לאט, את לא רואה בי יותר כמישהו קרוב אלייך

ושוב לדעתי אני נמצא באיזושהי עמדת נוחות מסוימת שקל לך להשען עליי - לשרוף איתי עוד שעה או קצת יותר,

אני לא מצליח לדבר איתך ואת רק מספרת לי את אותן עובדות שהזכרתי מקודם.

איפשהו עלתה לי המחשבה הרחוקה שאני קצת נמשך אלייך, אבל כל ענף מציאותי כלשהו כזה לא מחובר

לשום גזע. אני לעולם לא אומר לך על זה משהו, גם לא בחלומות ובערבי השכרות הכי עמוקים שלי. 

אני מרגיש שהסיבה היחידה שאת נפגשת איתי היא כי את חייבת לי משהו.

-

במבט לאחור עזיבת העבודה שלי הייתה המהלך הכי נכון שעשיתי בכל הקריירה שלי.