עוד 4 דקות העולם שלי יסגר.

מזל שיש לי שערי יציאה קבועים, למרות שעכשיו אני מרגישה עדיין בשליטה. או שזה מדומה, כי אני לא באמת רוצה לצאת... או לא יכולה

עוד 3 דקות...

בסך הכל תכננתי להשפריץ מהר ואז לראות סרט טוב. עוד חושבת אם ללכת על זה או לא... על הסרט. ברור שכבר השפרצתי :)

עוד 2 דקות...

לפעמים אני מודעת לזה שהשער מגיע ולפעמים לא. לפעמים המחשב פשוט נכבה וזהו. העולם נסגר לי בפרצוף, וטוב שכך.

זה כמו שמישהו בא אליך וצועק: צא מזה!!!

עוד דקה.

לפעמים אני רק מנסה להספיק דבר אחרון ודי... קרה לי כבר שהייתי על סף השפרצה והוא נכבה... זה מבאס! אבל כך עדיף...

מזל שיש התראה לפני של כמה שניות, שאדע מתי לסיים את הפוסט.

יאללה התראה, אני מוכנה!!!

היה לי כיף היום, לא הרגיש מאולץ מדי.

ביי עולם.

מכורה למעשים טובים...

מכורה להרגשה שכולם מאושרים, מסופקים, מגשימים חלומות...

חשבתי היום לעצמי - יש מלא קליפים מפגרים שזוכים לאלפי צפיות: מתיחות, סטנדאפ, חתולים

למה לא לעשות קליפ ממש מגניב וויראלי שמההכנות שלו אוכל לתרום לחברה ואז לצלם על זה קליפ

ואז הוא גם יהיה ויראלי ואז אתרום עוד... לא הייתם רוצים לתרום לחברה ע"י ציפייה בקליפים ביו טיוב?!

מאז שהייתי קטנה שאפתי לשלום עולמי, לפשרה, לרוגע

למה אי אפשר שכולם יבואו למסיבת כיתה? למה צריך בכלל חבורות?

וגם עכשיו אני יושבת מול המצלמה וגורמת לכולם להרגיש כיף

אורגזמה אחת אחרי השניה... גם מדליק וגם מספק. בעיקר מספק :)

אולי זה מה שחסר לי בעולם האמיתי... סיפוק.

בשלב מסויים צריך לחזור למציאות. לסגור את העולם עד לפעם הבאה שאיעלם בו...

אני בחיים לא אחליט לחזור. אין מצב כזה. למה לוותר על משהו שעושה לי כל כך טוב בשביל המציאות?

לכן היציאה היא מאולצת. או שמשהו מזכיר לי שיש לי מטלות חשובות שאי אפשר יותר לדחות,

או שמישהו מתקשר, או שהמחשב נכבה כי כך הגדרתי לו (אחרת עלולה להיתקע פה לנצח) או

שיש רמז שצריך לסיים. והפעם: שכחתי את שם המשתמש לישרא-בלוג :)

מזל שיש שחזור סיסמא שהחזיר אותי לפה לכתיבת ההודעה האחרונה לפעם הזו.

אז אני עוד חדשה פה, מקווה להמשיך לכתוב כל עוד העולם שלי קיים ויש לי צורך בו.

משתפת הכל ולא חוסכת כלום... בעיקר בשבילי, לא בשבילכם :)

ביי עולם.