הצד האפל של האהבה

מגדלור

כשספינת-חלומותייך תתנפץ על שרטון המציאות

תצופי גלמודה.

במים-הרחבים על-גבי אסדת-ההצלה.

בים-השחור, נקודה

קטנטנה,

בין מים של מטה למים שמעלה;

בלילה-כחול-קודר.

אבודה.

שטת בחלומך לארץ רחוקה,

במפה ארץ לעולם-לא.

ההזיה הייתה צלולה,

בהית אותה בעיניו של הנחש.

לשונו החלקלקה כעלוות-הגל

לחששה באוזנייך פנטזיה שקופה.

ואז ביכר אבן-היסוד באוקיאנוס,

על-פנייך.

מורל בשפל

 תוהה איך תשרדי כך?

הגלים בגאות, נפילים על אסדתך,

מאיימים להטביע אותך בצערך.

הפיראטים עינם בכוס,

עינייך שלך מחוברות חיבור קוסמי לים

דמעות.

(שלא תהפכי לניצב-מלח באמצע)

צער.

אסור להביט לאחור,

לעבר

השגיאות ששלחו אותך הנה.

שימי מבטך באופק החשוך,

אהיה לך אבוקה

לחוף-מבטחים.

בלאט,

משואה אחת עוצמתית וברורה

לאט-לאט תרה סביב.

חזיתי בספינות שנטרפות למרגלותיי,

 כנשים זוחלות על ברכיהן.

צפיתי בכרישים הטורפים-

קרבנות תמימים.

ממרום-גובהי משקיף לכל-עבר

רואה הכול.

העין-שבשמיים.

שלחתי לך את השחפים.

גם הם לקחו חלקם בגלגל-החיים

של ההצלה,

במימי-הזיכרונות האפלים.

לובנם הבוהק- צחור החלטי.

נושאי-המסר הטהור,

"אכול רק מה שהנך צריך".

הם חברו אלי במטרה,

לרעות כבשים-טועות,

שדרכן התרסקה על אבני-הראשה

של היקום.

בלילות תבלבלי אותם בוודאי

עם הכוכבים המנצנצים;

אך קריאתם, אין דומה לה-

גלי-קול מפלחים את השלווה

היישר אל שכלך הישר.

אני סומך עליהם להוביל אותך אלי,

קרני-האור האדירות

יעשו את השאר.

אני הוא

...