בלוג חדש...מצחיק להיות כאן שוב, לא פעם ראשונה.
הכתיבה הייתה חסרה לי מאוד אז אחריי שנתיים חזרתי.
עזבו שמות, בן 21 ,לוחם, שיש לו הרבה דברים לומר תמיד.
יש לי המון היסטוריה כאן, מקוו שאף אחד לא יזהה אותי ולכן לא יהיו פה דברים חוץ מסיפורים וקטעים שאני כותב מדיי פעם לעצמי.
וואלה מודה, התגעגעתי.
אז הנה הדבר הראשון שכתבתי מזה שנתיים וחצי...מוזמנים לקרוא "הסיגריה שלפני"
יש הרבה סיגריות בעולם.
סיגריה של אחרי סקס, סיגריה של אחריי אוכל וסיגריה על החוף עם בירה טובה.
אבל סיגריה כמו שהייתה לי אז עוד לא הייתה לי מעולם.
השעה קצת אחריי ארבע וחצי בבוקר
בין השלב של הלילה השחור המוחלט לבוקר שמתחיל לצאת עם הכחול הכתום והצהוב שלו.
אני יושב על קובית הבטון מול השער הגדול והחלוד שמפריד בינינו, ולצדדיו חומה ענקית שכולה בטון כאב ודם שנשפך.
מוכן ודרוך מצד אחד, בהלם מוחלט וחוסר ידיעה מה מצפה לי מעברו השני של השער, אבל אני שקט... הבוקר שקט לי.
" יא אללה מי היה מאמין שסוף סוף זה אנחנו הא אחי?"
לקח לי כמה שניות להתפקס ולענות לו, זה שהולך איתי כתף לכתף למקום ההוא, שלא בטוח שנחזור ממנו.
" ברור, מוזר לי אתה יודע? אבל מוזר טוב"
שנינו לבושים היטב, מכוסים בכל חלק של הגוף מלבד קצות האצבעות, שמוכנות לקבלת הפקודה. מצוידים בכלים להצלת חיים ולקיחתם, כולנו מוכנים לבצע את מה שנדרשנו אליו מהיום בו הצטרפנו לכאן.
הבוס מגיע, מוכן ודרוך כמו תמיד.
" מי שלא מוכן להיכנס שיאמר עכשיו, כי לא תיהיה לכם עוד הזדמנות" כולם בשקט.
"יפה, זה התשובה לה חיכיתי. לכו תעשנו סיגריה כמה דקות ויצאנו לדרך, כולם יוצאים, כולם חוזרים... שיהיה לנו בהצלחה"
מילותיו ננעצות בתוכי ונטמעות בצורה מוחלטת, כולי דרוך, אפילו אפשר לומר מתרגש לעשות מה שעבורו התאמנתי.
מגלגל סיגריה, ותול כדי השאיפה הראשונה המחשבות מתחילות לצוף...
על הבית.
על המשפחה.
על החברים.
על החברים שנמצאיל לצידי כתף אל כתף.
ועלייך, בעיקר עלייך יפה שלי, הסיבה העיקרית שאני חייב לחזור משם. הבטחתי לך, ואני תמיד עומד במה שהבטחתי.
העשן של הסיגריה כחול ואפור בשעות האלה של הבוקר, שהשמש והציפורים מתעוררת, ואנחנו? ערים כבר יותר מדי זמן.
"יאללה, שני טורים ויצאנו חברים! "
מכבים סיגריות, ונעמדים מול השער שממנו לא בטוח שנחזור.
הכל מלא דם ופתאום ניהיה קר, ודי כואב לי אבל אני לא מבין למה מכזה חור קטן בבטן כואב לי כל כך וכולם מנסים לגשת אליי ולא מצליחים, אני ניהיה עייף יותר ויותר מרגע לרגע ובין שריקות הכדורים לנפילות המרגמות? אני נרדם.
היו לי המון סיגריות בחיי, אבל הסיגריה ההיא, האחרונה שעישנתי? הייתה ללא ספק הטובה ביותר.
אני לא הצלחתי לחזור משם, אבל אל תדאגי אהובתי... אני נמצא פה מעלייך ושומר תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
