No Sense Needed

החיים שברו את לבי לרסיסים

יורדת בתחנה לא מוכרת

תמיד משתהה מקצת

לפני שהולכת

ואז

רצה

כבר לא מן היגון

האנושי, הוא נבלע אל חוץ

לא פחדתי לרגע

ודווקא כשיצאתי

אל שם

הרחתי ריח שהיה משוייך בראשי

לפרנץ'-טוסט

אך התגלה כנעים

כאילו כפה עלי

לשייכו

לאהבה

מתנוססת

בין רחובות העיר

ישבתי לבדי

בבית קפה

בחור מולי

ישב גם הוא

לבדו, בבית

של קפה

החשבון כבר הגיע

שעתו להתרומם מן הכסא כבר כאן

אך בֹשֵׁשׁ לקום

ומבט של נודם

מצוייר על פניו

לא של חולם

״והאם חולם.....״

כך עלה בראשי

״חייב לדעת מה השעה?״

אתמול שאלתי חולמת

״מה השעה?״

חסרת שעון

חשבה מעט וירקה

14:48

נאחזים במציאות

טורפים

נושמים

את נשימת בני האדם

העניים

העשירים

את הדגלים הצבעוניים

שתלו כאן ברחובות

ואנחנו

מזדקרים בחטף

אוכלים תפוזים

פלחים על פלחים

מביטים על תל אביב

מגשר קלקא

חלומותינו נכתבים בתוך בד הרשת

המעטר את חלון הזכוכית הגדול

והשתקפות ריבועי השמש

הנוצרים על ידו

על שתי ידיי

גורמת לי לתהות

האם הפסים השחורים התוחמים את אור השמש

גדולים יותר

מרבועי השמש

לבדם?