האלמנט העיקרי בקשר בריא הוא תקשורת,
אבל אני אהיה האשם הראשון להודות שאין לי כישורים חברתיים...
ישבנו באוטו שלך,
אמצע הלילה,
מצפים לליקוי ירח שלא מגיע בעוד שברקע מתנגנים שירים שנבחרו בקפידה,
יש עייפות באוויר מהולה בהמון מחשבות מצידי וכנראה שכלום מצדך... והיה לי כל כך הרבה להגיד, כל כך הרבה לשאול, לספר, לבקש אבל... כלום.
כבר תיכננתי איך לשאול אותך אם אנחנו משהו בעצם,
לספר לך שהאמריקאי חוזר אפילו שלא ידעת שהוא קיים, כי לא ממש אכפת לך,
להבין שזה זמני,
קטע פיזי לחלוטין כי בוא נודה בזה, אין לנו באמת על מה לדבר...
לא כי אין לנו,
כי זה לא מעניין אותך.
אפילו לשאול אותך עליה לא היה לי אומץ על אף שהבחורה התקשרה אלייך 4 פעמים מארה''ב אחרי שהיא נעלמה לפני חצי שנה,
ולא יכולתי שלא לחשוב אם אני רק כאן למלא איזה חלל כי... אני כאן.
ולא היה לי אומץ לשאול אם אני יותר מסתם איזה מישהי שכאן,
אם יש סיכוי שלכל הדבר הזה יהיה משמעות לפני שאני אתן לך את כולי ואתמסר,
אבל שתקתי,
כי לשתוק זה הכי קל,
כי יש בי פחד לדחוף אותך מהר מדיי...
כי עברו בקושי 3 חודשים ולמי יש כוח לנהל שיחות כבדות (בטח שלא לך...)
לעכשיו אני אמשיך לחכות משבוע לשבוע להוכחה שאני משהו מעבר,
אבל אני יודעת שזה לא יגיע...