Souvlaki Space Station

עכשיו זה הזמן לעצור. להתבונן בבלאגן שעל מיטת הרווקה הזוגית שלך כעל הריסות עירך, מצעים סתורים ולפטופ בין אריזות במבה וטובלרון; להיגעל מעצמך במידת הצורך, אבל בלי להגזים. היום את אוזרת כוחותייך למאבקים העתידים לבוא, והם יבואו כסדרם, בין אם תרצי ובין אם לאו.

שיהיה לך בהצלחה.

זרם המים מכה על כתפיי, מעסה בתוקפנות. אני נועלת את גופי באחיזת העורף, כמו גור חתולים הנישא בפי אימו, משותק בהמתנה לרגע המתאים להימלט הרחק ככל האפשר מתחומי השגחתה. ובאין סמכות אחרת מלבדי, הרעש של המים, מוטחים עליי כמתוך זעם, מתחיל להעביר בי צמרמורת מחליאה; מפנה מקום עודף לניקוזן של מחשבות אשר ייחלתי מזמן לכלוא בין שתי רקותיי. רק עוד קצת ולא אשמע את עצמי חושבת יותר, וזה יהיה חבל.

כנראה שאתה צריך לקחת הפסקה ממילים.

נוגסת בסנדוויץ' ופוזלת הצידה. "יש לנו יונה בבית."

"זה סימן למזל!"
"בחייאת, גם אם היא תחרבן פה זה סימן למזל?"
"כן. כלומר, זה לא, כלומר... נו, סימן למזל!"