הדרך של הדר

כשאני יושבת ומסתכלת עלייך מהצד, ומביטה בשלווה שלך, ברוגע שלך, בחוכמה שלך.
את מסתכלת עליי, מצמצמת אישון, ולרגע אני מרגישה כמו ספר פתוח
כאילו את מסוגלת  לקרוא כל מה שעובר לי בראש

ואת מנסה לענות לי בטלפתיה

ואני מנסה לקרוא אותך
מה היית אומרת, אם הייתי מצליחה להבין אותך?
וכמה יפה את 
וכמה אני רוצה להגן עלייך,
וכמה אני מפחדת שתחלי יום אחד, כי את גדולה, את עוד מעט חוגגת 7 ואז פתאום עוד כמה שנים, פשוט תמותי? תשכחי כלא היית
ואיזו חכמה את
את כל כך חכמה
ולפעמים, כשאני מעדיפה לשבת ולדבר איתך יותר מעם כל חבר או חברה, או ידיד נפש אחר..

אני נזכרת שאת סך הכל חתולה 
אני אוהבת אותך