הדרך של הדר

קיבלנו משימה לצייר דימוי של חלום ושמתי לי את השיר wait וציירתי לפי ההרגשה ונכנסתי לעולם של קסם שהתגעגעתי אליו מאוד, ואולי הרבה מזה זה בגלל החורף.
בכל מקרה יצא לי ציור סבבה, הבעיה זה שאני תמיד משווה את עצמי לאחרים (הרגל מגונה נוסף ברשימה) ואני יודעת שלא משנה כמה שלמה אני עם העבודה שלי ברגע שאראה ציורים של אחרים אני אוטומטית ארגיש נפילה. 
היום ראיתי תמונה שלי ושל המותק שלי וזה מרגיש כאילו כל כמה זמן אני נזכרת שאנחנו זוג ושזוג זה אומר ביחד וביחד זה אומר צוות וצוות זה חשוב. 

תמיד אמרתי שהחיים שלי בנויים כמו עלילה של סרט וכל יום שעובר אני מרגישה ככה יותר (גם ראיתי היום המופע של טרומן וזה עוד יותר מחזק לי את הפרנואידיות). בכל מקרה, מישהי העלתה ציטוט ורשמה "אני לא יודעת מי צריך לשמוע את זה, אבל אהבה זה נס, תתייחסו אליה ככה". 
אז תודה לך 
יש לי נס שלי.

והוא הכי הכי מתוק 
השותף שלי שהכי טוב לי בעולם ואני מאושרת שיש לי אותו
אני מרגישה שאני קצת מתגעגעת לפעם, לרגעים האלה שאני זוכרת עם עצמי, לדפוס התנהגות הזה.

אולי באיזשהו מקום הבנתי גם שזה קצת בסדר להמשיך להתנהג ככה (תלוי את מי שואלים אבל יש לי אישור טוטאלי משלי) העניין הוא לזכור איך. 
אוהבת את עצמי יותר מאי פעם

אני מגניבה אחושרמוטה