אבסורד ששעתיים בערך אחרי שפתחתי את הבלוג החדש החלטתי להפיל את הפצצה . 

לספר לו על כל מה שקרה בזמן שהיינו יחד , ולא סיפרתי לו , אבל הוא ידע . 

על כל ההטרדות הקטנות שהוא לא שם לב אליהן . 

על כל הנגיעות שהוא נגע ואני כמעין נכנעת מבקשת ממנו להפסיק בציחקוקים מבוישים .

והוא נוגע ,

וזה כואב ומשפיל ,

בזמן שזה נחמד ונעים .

כי מגע גברי היה ככ חסר לי שהייתי מוכנה לוותר על עצמי , 

לתת לו להשפיל אותי ולהינות מהכוח . 

והוא לא שם לב ,

הוא חשב שזה רגיל ,

כי לא הערתי לו ,

ורק ציחקקתי במבוכה וביקשתי כמעין נכנעת שלא - שבבקשה יפסיק . 

אבל בשבילו זה היה רק משחק . 

ואני מכרתי לו שזה  רק משחק . 

והיום , שלושה ימים לאחר הפרידה , בשעה 12:56 החלטתי להפיל את הפצצה . 

להגיד לו " היי . פגעת בי . והשפלת אותי . ולא שמת לב " .

ואז הוא שם לב .

וכאב אמיתי והשפלה חזקה ואמת כבדה נפלו עליו . 

והוא הבין והצטער ובכה . 

והכל דרך וואטצאפ .

01:28 והוא עדיין לא מתנתק , והוא עדיין בוכה ומושפל 
" וסליחה 

וסליחה 

וסליחה " 

ופתאום אני מרגישה רע , ורק רוצה לחבק ולהרגיע .. 

ולא מבינה איך יש לי עדיין חולשה ככ חזקה לבן אדם שככ פגע בי . 

איך מתנתקים מדבר כזה ? אהבה ככ חזקה 

שפוגעת ככ חזק .

ואותו בלבול כרוני שמציף אותי כבר יותר משבעה חודשים ,

בהקשר להכל מציף אותי . 

נכון ולא נכון הלכו לאיבוד מזמן .