JUST STUFF

השוט מפלח את עורך הלבן ותמיד ידעת להכיל את אדונך בכל מצב, את שלו יותר ויותר עם כל צליפה.

הסתכלת לצדדים אבל עיינים מכוסות קשורה באזיקים לשולחן הפוך.

מחשבות סוררות מתנקות, ובפעם הראשונה את מרגישה נקייה, טהורה עם כל צליפה.

את כבר לא את את כבר מה שהוא ציפה.

מנסה לדמיין את מבטו בך, השקט שלו חודר אותך.

ולפעמים זורק מילה לחדר שתאכסני אצלך במלאי.

הגוף נשרט קצת נחבל אבל הנפש מתנקה.

הכאב משחרר את מה שלא רצית כבר איתך.

מושך לך בשיער ונותן לך לנשק את רגליי היופי בכניעה הכל מתערבב המציאות והפנטזיה של עצמך.

ואין כמו החיבוק אחרי את על הברכיים כנועה ילדה של אדונך.