ש'הא הכל נחת רוח אליך
פסי הרכבת הקלה צבועים בסוליות הנעליים הכבדות שלך
הממוסמרות כל כך אל הקרקע
ממוסמרות כך שאפשר לתלות עליהן תמונה
ולגנוב שעות מבית קפה צדדי
ולהביט
להיות עיניים, שפתיים, ידיים רועדות אל הבקבוק. שהכל נהיה בדברו
ורחוב יפו מיטלטל בי כמו התיק שלך על הכתפיים הרחבות
עולה ויורד ומשמיע רשרושים
פעם לא אהבתי את המילה רשרושים
אבל איתך אני יותר אוהבת מאשר לא אוהבת
אני יותר חיה ממנסה לא למות
(יש הבדל מהותי בין השורד האחרון לפועל הבניין הראשון)
אז מה כבר משנה מה היה פעם
כי מה שהיה היה והעיקר להתחיל מהתחלה
ואתה לא דורש ממני להתחיל משום מקום שהוא לא אני
כל צלצול הוא כמו שמינית הגשמה
(תתקשר יותר)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
