| אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. |
| 4/2023
מניע
שרפתי את הגשר ומאז ריחות עשן מפרים את שנתי. אין לי מנוחה. ממך, מהמכתב, מהקרעים. אני הרגילה ככ לרצות אותך, לרפד רקיעת רגלך בקרקע. לייפות את פצעי העולם הזה לפני שפוגשות בו עינייך. אני לא מסוגלת לשהות באישה הזאת שהפכתי להיות ואינך מכירה. מה אני יודעת מלבד להתנצל. מלבד להסיט את מבטך ולשכנע אותך שעודני. זכרון השריר שאת דוחף אותי לפעול באותו האופן כבר שנים; תמיד להגן עלייך מפניי, מהפנים האחרות שלבשתי ולא עולות בקנה אחד עם הגורל שכתבת לי. לא לחפש אחר סליחתך, אחר השקט התעשייתי איתך, כמו להתנגד לאינסטינקט גופני ולתכנת אותו אחרת. הערך שלי נתפר שנים לתוך שמיכת טלאים שטווית מאיתנו, וכבר חודשים אני מסרבת להמתין בין הגזרים בלי לפחד ממה שזה אומר עליי. לחכות לאישור. חשבתי שאני רוצה לחזור אלייך כדי להוסיף שלום, כדי להיטיב עם הבריות, וכל זה איננו אלא פחד. אלא הרגל. עת לגדול.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
