חיים פשוטים

אני אוהבת את המקום שאני חיה בו.

כמה שהוא פורח.

כמה שהוא מאיר.

אפילו בלילה,

גם כשהוא בצבע הכי כהה שלו,

הכוכבים רוקדים סלואו בשמיים

וזה נראה כמו מפעל שלם של משאלות.

והאוויר,

נקי משקרים, מכאב, ונקי גם מפחד.

האוויר צלול, ועדין

נוגע במקומות הנכונים.

בדיוק איפה שנעים.

ופה הכי טוב.

בשבילי.

הרבה שקט, הרבה אנשים טובים, הרבה בעלי חיים.

אין מקום טוב יותר על פני האדמה הזו, בשביל לתקן נפש פצועה, מאשר כאן.

בקצה השני של המדינה.

איפה שהכל פורח, וירוק, ורוב הזמן שמח.

למרות הבדידות,

למרות הניתוק.

ואם כבר לבד, 

אז לפחות במקום הכי יפה בעולם.

(פריחת הדובדבן)