חיים פשוטים

אני מתגעגעת לחורף.

בא לי להתעטף בבגדים חמים,

ואז

ורגע לפני השינה להוריד את כולם ולתת לשמיכת פליז שלי לכסות אותי ולהגן עליי מכל רוח קרה שמאיימת לפרוץ.

ליד המיטה ישכבו להם בנחת ערמה של ספרים, וכוס תה חם יפריח את הריח המבטיח של הנענע.

ואז

הגשם ינגן את שירו על החלון

תיפופים קטנים של החורף.

אביט לחלון ואראה את הטיפות נושרות זו אחרי זו

מהפנט.

כמו איבוד חושים

עוד אחת

ועוד אחת

ועוד אחת

ובדיוק אז,

ויד חמה תלטף, ותגע, בדיוק איפה שנעים.

בלי להרפות

ולו לשניה אחת קטנה.

אני אעצום עיניים

אנשוך שפתיים

אתכווץ עד שהאוויר שבי ילך לאיבוד

ואז

והסערה תתחיל, ולא רק בחוץ.

ואז.