ל"ג בעומר היום. לא בדיוק עושה משהו מיוחד. הלכתי כרגיל לקורס איפור.

אני אוסף לעצמי עוד זיכרונות מביכים של טעויות להיזכר בפעם בכל פעם שהראש קצת יעניש אותי

בדיוק כשסיימתי לכתוב את המשפט למעלה החלה מוזיקה מבחוץ. כאילו כל נתניה החליטה להתקבץ ממש מתחת לבית שלי ולהזכיר לי שאני תקוע בין 4 הקירות שלי.

אין לי זכרונות טובים מידי מהחג הזה, בשנות בית הספר האומנם הייתי עם הכיתה מספר פעמים וזה אפילו היה נחמד שכשאנחנו מחוץ למסגרת בית ספר אני קיים בשבילם וביום למחרת כל אחד חוזר לעולם שלו.

אח"כ הייתי עם האקס הראשון שלי בל"ג בעומר עם קבוצה של איגי, לא זיכרון נחמד במיוחד. לא אהבתי שאנשים מהקבוצה המבוגרת התיישבו סביבי והחלו לשאול אם אני בתול ואם בא לי.התחשק לי לזרוק אותם למדורה יחד עם המדריך הקופצני והמעצבן. זאת הסיבה שאני לא אוהב במיוחד את הקהילה הזאת בארץ. כאילו הם חייבים לעשות את זה בצורה ברורה מידי, זה מטומטם לדעתי.

כמה שנים אח"כ עם היצור לילה האקס אמיטולוגי. לא עשינו בדיוק מדורה וכהרגלנו זה גם לא היה באותו היום. זה היה בסופ"ש וזו הייתה מדורה עלובה. אבל זה חימם את הלב לאותה תקופה בכל מקרה, כמובן שגם אז היו המון בעיות שניסינו לדחוף אל מיתחת השטיח במקום להתמודד איתן. 

השנה קיבלתי הצעה להגיע למדורה של הבן זוג הנוכחי שלי. אבל מכיוון שהוא עדיין לא מחוץ לארון למשפחה וחבריו ויתרתי על התענוג להצטרף.

אין לי כוח להעמיד פנים שאני מישהו אחר אם ישאלו. וגם על הדרך אחסוך לעצמי את הבושות של לצאת מהבית ולפגוש אנשים חדשיפ.

בקורס היום המחשבות חזרו לדפוק בראשי, המורה הסבירה והדגימה על מישהי מה עלי לעשות

הסתכלתי אבל קיבלתי בלאק אאוט קצר כשהיא הסתכלה, הרגשתי כאילו אני במבחן. אני שונא שיש יותר מבן אדם אחד שמסתכל.

היא כמובן הייתה חייבת לציין את זה ולעשות דאחקות.

יש לה מזל שהמברשת לא סיימה בתוך העין שלה. כלבה. לרגע הייתי ממש קרוב לזה, אבל כאילו משהו הוציא אותי מהמקום של העצבים וחייכתי במקום.

למזלי (או למזלה) הייתי צריך ללכת להרטיב ספוג. על הדרך נשמתי ונרגעתי מעט.

את הדרך חזרה הביתה עשיתי ארוכה יותר מכיון שכל המקום בשכונה שלי מפוצץ בחולות שאנשים החליטו לשרוף.

לא היה לי כוח להתמודד עם אף ערס צעצוע. לא היום. אז הלכתי טיפה יותר סביב.

All and all 

היו לי ימים טובים יותר.