היא התרסקה לגמרי, הדיכאון תפס אותה כשהיא לא הייתה מוכנה

נכנסתי אליה הביתה, הכל היה הפוך, אפילו האנרגיה שם הרגישה לא נכונה

רועדת, בוכה, מכוסא דם בחושך, התיישבתי לידה על הריצפה, מרחיק ממנה את הזכוכיות

"זה יהיה בסדר, אני מבטיח לך שנעבור את זה"

עם חיוך רועד ודמעות בעניים, את המבט הזה אני לא אשכח

מבט שאומר "איבדתי תקווה, ואני יודעת שרק אתה מבין עד כמה"