היום הזה היה מתיאש ולשם שינוי לא מדיכאון.

הלכתי עם חברה טובה ללונה פארק, בזבוז כסף וזמן אם תשאלו אותי.

אחרי שבלילה הספקתי לישון רק 3 שעות כי הייתי עם ג' כל הלילה בחוץ, מחובק אליו מנסה להבין מה אני רוצה.

חיכנו שעה בתור לכל מתקן, אפילו לאוכל או לשירותים.

כל רגע כמה ילדים או אנשים רנדומליים בוההים בי למספר דקות, חלק זורקים הערות כרגון "הנה הילד המוזר הזה שוב"

"זה בן?!"

"איזה פריק"

שחכתי שאסור לי להיות סביב יותר מידי אנשים חח

היה חם והתיישבתי ליד השאר כניסה, מאחורי העצים. המקום הכי שקט בלונה פארק.

שלחתי לו הודעה שאנחנו צריכים לדבר

הוא מיד התקשר ותהייתי אם כדאי בכלל שאענה, בסוף עניתי

"תגיד לי דוגרי דני, אתה רוצה שנסיים את הקשר?"

"כן."

הוא התחיל להריץ נעום שהיה נישמע כאילו הוא עבד עליו כמה ימים

כשהוא סיים הוא אמר שהוא מקווה שאמצא מה שלא מצאתי איתו ושהוא אוהב אותי, וניתק.

הרגשתי שזה לא פייר, אז כתבתי לו הודעה, כתבתי בדיוק מה הציק לי.

כתבתי שכן היה לי כיף בסך הכל, אבל יש דברים שקרו שאני לא יכול לעבור עליהם כאילו זה בסדר, כשאני מבקש להפסיק לגעת בי וממשיכים זה לא בסדר.

זה הוביל אותי לחרדות ממנו, הייתי מפוחד שהוא ניכנס אלי הביתה כי כשראינו סרט הוא גם היה All over me

ויש עוד דבר שאין טעם שאפרט.

לבסוף הוא קרא ואמר שהוא מצטער. הורדנו את המערכת יחסים מהפייסבוק, והוא ככל הנראה חסם אותי לאחר מכן.

אני תוהה איך אני עדיין מרגיש כלכך שמח.

זרקתי היום מישהו שאהב אותי מאוד בסך הכל

אולי זה קשור לעבודה שהיינו רק שבועיים או 3 יחד, וכבר קרה יתר על המידה

אני מניח שזה טוב יותר ככה, לא להרגיש בכלל מאשר להרגיש את הדברים הלא נכנונים.

בדרך חזרה הלכתי לחפש את התחנת אוטובוס שהייתה במרחק הליכה של קרוב ל30 דקות

הרגליים כאבו לי וקצת נימאס היה לי ללכת בת"א ולשמוע בכל מקום עם אנשים הערה מפגרת

שמתי אוזניות והלכתי מהר יותר

אפילו באוטובוס עמדתי כי הוא היה מפוצץ

אם תשאלו אותי, אם היום הזה היה קורה לפני חצי שנה, הייתי כנראה מתפרק.

אני חושב שאני חזק ואולי גם חכם מספיק להבין שהחיים שלנו הם לא סרט עם סוף טוב, כי הם לא.

אין דבר כזה לנצח, הלנצח שלי ושלו היה ה3 שבועות האלה.

הייתה אהבה ללא ספק, אבל זה לא אומר שאהבה תנצח הכל, יכלנו לעבוד על דברים, אבל הוא מהווה איום על השמחה שאני חש בחודשיים האחרונים.

והשד יודע כמה רחוק אני אלך בשביל להגן על משהו כלכך נדיר.

לעזזאל, תלכו כמה חודשים אחורה בבלוג הארור הזה, תראו כמה המצב היה נואש לעומת היום.

תלכו אפילו לתחילת הבלוג, לפני 3 שנים.

הכל היה שחור.

ואולי אני גם שמח, כי סוף סוף הקשבתי ללב שלי שבדרך כלל היה מוותר ומתפשר על מה שיש עכשיו, במקום ללכת על ההכי טוב בשבילי

פעם אחת אמרתי לעצמי שיש מישהו אחר שאני מרגיש אליו את הדבר הנכון, ואני תקוע במערכת יחסים שניכנסו אליה אולי כי שנינו היינו כלכך מרוצים מהעבודה שרצינו משהו רציני, ולרצות זה טוב, אבל הנה הלקח הבא שלי.