היא הייתה פצצה. מה זאת פצצה, שיער שטני, עיניים ירוקות, חזה מרשים, תחת חללי, וחיוך שרוצה רק להגיד כן.
החיסרון היחיד היה הפה שלה. או ליתר דיוק, האופי שלה. היא רק פתחה את הפה, ורציתי לתת לה סטירה, אבל לא כמו אחת כזאת בסקס, שחלילה לא תדלק הכלבה, אלא אחת שתגרום לה להבין לא לפתוח את הפה יותר לעולם.
אולי בשביל לבקש מלח.
בחורה שנראית טוב, לכל הדעות, וגם לדעתה. ובכל משפט שהיא אומרת אפשר להרגיש את הדגש על ה"אני", ובכל משפט יש "אני" מסתבר.
אבל אין מה לעשות, אני גבר, והיא בהחלט דיברה אל הראש הקטן מבינינו, אבל זה שמחליט את כל ההחלטות.
ואני ידעתי גם סוד.
ידעתי איך להכאיב לה.
וכל פעם, אחרי שהיינו יושבים כל החברים, היא הייתה מבלה את שאר הלילה על הברכיים מוצצת ומבקשת שאני אכאיב לה עוד.
באחת הפעמים, אחרי שהיא התרברבה כמה פעמים היא הולכת לחדר כושר בשבוע, ואיך מחמיאים לה על התאומים החדשים, היא החליטה להיות זונה במיוחד. אבל לא זונה בקטע הטוב, חלילה, אלא אחת כזאת שהדבר היחיד שעוצר אותך מלהרוג אותן הוא החוק.
באותה הפעם, היא הייתה אפסית במיוחד, ופגעה בכמה אנשים שלא התאים.
אז באותו הלילה, בזמן שזיינתי אותה על השולחן מעץ אלון של ההורים שלה, וצעקה לי "תכאיב לי, תכאיב לי", יצאתי ממנה.
הלכתי לדלת ואמרתי לה "אמרתי לך להפסיק עם השוקולד, זה כאילו שאני מזיין לוויתן" ויצאתי מהדלת.
hurt enough, bitch?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
