השתלשלות האירועים

אומנות הפלירטוט היא להתחיל לדבר על מילקי, אבל לסיים עם הזין שלי בפה שלה. 

הייתי צריך לעזוב אותך ברגע שראיתי את החיוך הטיפשי הזה. אבל הייתי חייב לחקור עוד קצת, לראות מה יש מתחת לחיוך. 

השמלה שלך מורמת כבר מעל המותניים, והמכנסיים שלי מסביב לקרסוליים, אבל זה כבר היה מאוחר מידי בשביל "להתראות". 

"אין לנו שומדבר במשותף", אמרת לי בכל פעם שרק יצא לנו לדבר לעשר דקות. "חוץ מבעיות וכאב", הייתי עונה לך בחיוך כואב. כואב שאני שונא את כל החברות שלך, וכואב שכל פעם שדיברת יותר מעשר דקות, זה הרגיש כמו סכין שאת מסובבת, כשידעת שכל פעם את מנצחת. 

וכל פעם שאני מזיין אותך, אני רק שונא אותך יותר, ואת יודעת את זה. אני רואה את זה בעיניים שלך, ואת רואה את זה בזיונים שלנו. כשאני מורח אותך על הקיר, או מזיין אותך על הכיור, או באוטו, על המכסה מנוע, או במסיבת צהריים, מאחורי הבריכה. 

וכשבפעם הבאה ישאלו אותך למה המרפקים שלך אדומים תגידי את האמת. כי זיינתי אותך על השטיח בחדר שלך. 

וכן, זה הכי נורא שאת מנצחת בזמנים לא נוחים.

וזה הכי כיף לזיין אותך באותם זמנים.