מה יקרה כשיחליט 

שלא רוצה בי עוד 

שלא מוצא בי עוד

מקום

או נחמה בין זרועותיי 

מה יקרה כשארוץ 

במרחקים שיווצרו

בהריסות שיצעקו

כדי לחפש אותנו 

אבל כבר לא יהיה

כוח לנשום

או נחמה

או זרועות?

בלילה דרך חלוני 

ניתן לראות אורות מנצנצים

של ערים רחוקות

בינהם

האור שלך. 

בסופו של הלילה

עם יקיצתו של היום

ניתן לראות דרך חלוני

את השמש עולה

מתוך אופק הערים. 

כאילו והערים נבנו

בשביל האורות בחלון שלי

בשביל שתיוולד מתוכם השמש

כל בוקר מחדש 

ואסתכל. 

בהתבוננות בחלונך

ניתן לראות מדי שבוע 

איך כל שקע בך נועד לי

איך כל בליטה בי נוצרה למענך. 

כאילו ונולדנו

כדי להיות החיבור שלנו

כדי להיות אור

מנצנץ-מנצנץ

כדי שמתוכנו תיוולד השמש 

כל בוקר מחדש 

ונסתכל. 

אני הורסת את האהבה הכי יפה שלי בשתי ידיים רועדות שניסו רק לתקן. מפחיד אותי שהוא נאבד וכל מה שהוא רוצה זה להיות לבד ואני רק רוצה להיות איתו ולעזור לו למצוא איפה הוא. אני בכלל אבודה בעצמי מאז שרבנו ורק מעירה את זה שוב ושוב כמו מטומטמת ומצפה לקבל איזושהי אהבה קטנה לרגע ומה שיוצא מזה זה לריב עוד. 

אני מפחדת מיותר מדי מחשבה של העתיד, הלוואי והיינו חיים את הרגע קצת יותר. מפסיקים לחשוב מה הלאה ופשוט נהנים. מצד שני העתיד שלנו מנחם בהתחשב בהווה שאני נמצאת בו כרגע שמרסק אותי. 

גם בכיתי היום בשיער ספורט כי הייתה לי בחילה ופחדתי להקיא בבית ספר, כנראה הלב שלי לא יכול להכיל את זה יותר. הוא לא יכול להכיל את הדמעות שמכל טריגר קטנטן יפרצו ברגע. 

הלוואי ונצליח לתקן את זה כבר ולא נעשה מזה כדור שלג. הלוואי והוא ייתן לי לאהוב והלוואי והוא יאהב כי זה כל מה שאני צריכה עכשיו. את האהבה הטובה שלנו. זה ירפא אותנו. 

לפני שאלך לישון אקרא את המכתב שלו מהיום החמישי בפולין ואזכר קצת איך מרגישה האהבה שלו כשהיא נטולת כעס (שמגיע לי כל כך חזק). 

אני כותבת לך את זה מהחלון. הכוכבים שוב שש מתוך עשר וזו מחמאה ענקית לפתח תקווה, בטח אצלך מדהים יותר. לפחות שמונה. אולי אפילו יש כוכב אחד שרואים רק כשבקיבוץ או רק כשעצובים. 

אני לא יודעת מה קורה לנו. אני רועדת מקור ומפחד. אני מפחדת שלהיפגש פחות או לדבר על זה יותר לא יפתור את זה, אני מפחדת שכל אחד ייכנס ללופ של עצמו ולא נמצא אחד את השנייה לא כי נהיה רחוקים אלא כי נהיה עם הגב אחד לשנייה. אני מבטיחה להשתדל תמיד להסתכל אחורה. 

אהובי, אתה יקר לי בעוצמות שאני לא יכולה להסביר. לדמיין שניה בלעדיך לצד לדמיין שניה איתך יכול להרוג אותי ולברוא אותי מחדש אלף פעמים. בימים האחרונים כשזה מרגיש סוף זה אפילו לא הגיוני לי, כאילו הירח נפרד מהשמיים. 

כדאי פשוט לאהוב. להפסיק לחשוב כל כך הרבה. האהבה שלנו כשל עצמה היא נקייה ויפהפיה ומרגשת אותי. 

אני מקווה שתהיה איתי לנצח.